אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

הביקורת העיקרית נגד רעיון חטיבות הגרילה של אנדורפין היא שאי אפשר לשלוט בצורה כזו בלוחמים.
אני חושב שאפשר להתגבר על הבעיה הזו בקלות.
אני כותב את הדברים הבאים על סמך חוסר כמעט מוחלט בניסיון צבאי (אלא אם פיקוד על מוצב צבאי במילואים במקומות כמו רמת הגולן נחשב. אפילו את רעיון שיחוד הסמח"ט ברולדת שוקולד לא אני הגיתי ואפיתי. ממוצע הציונים שלי בביקורות סמח"ט גבוה ממוצעי הבגרות והתואר גם יחד, בגילגול הבא בטח אהיה רס"ר). מאידך, חוויתי באזרחות טווח נרחב מאוד של צורות שליטה באנשים, החל ב"חזור אלי בעוד שעה והראה לי מה הספקת" וכלה ב"יש פה בעיה. תגיד לי כמה כסף אתה רוצה, קח שנה ופתור לי אותה".

אנדורפין מציע לאמן כח בגודל שתי חטיבות חי"ר בהטמעות בכפרי דרום לבנון והעסקתו בחבלה בחיזבאללה.
הרעיון הזה ישים - הוא התקיים בעולם מספר רב של פעמים, כולל חיזבאללה עצמו שהשתלט באופן הזה על דרום לבנון.

אצלנו, הוא התקיים בצורה מוגבלת ביו"ש ועזה בתקופה ששלטנו שם, כשהמדינה הפעילה משתפי"ם מקרב האוכלוסיה המקומית. המשתפי"ם עסקו באיסוף מידע על מחבלים, כשאת המעצרים / חיסולים ביצע צה"ל. למי שתהה למה הוא עושה סיורים במחנות פליטים (זה היה הטיעון בעד אוסלו ב-1992: "נמאס לי לשבת בבטשית בתוך מחנה פליטים"): הרעיון היה שכל משת"פ יידע שבמקרה הצורך, בכל שעות היממה, ייקח לכח של צה"ל לכל היותר עשר דקות להגיע אליו.

הרעיון של אנדורפין מחייב שינוי אדיר בהתייחסות לחייל צה"ל, שכן משתפי"ם - והחיילים שאנדורפין מציע - עובדים לבד.
יש שתי שיטות לנהל אנשים שעובדים לבד: אחת, לסמוך עליהם, בסגנון שהצגתי לעיל ("קח כמה כסף שאתה רוצה, קח שנה, תביא תוצרת"). היתרון הוא פשטות ההפעלה. החיסרון הוא צריך חייל באיכות שלא בהכרח זמינה. לא כל מי שיכול לסחוב מאג עם 1200 כדורים יודע לאן לירות אותם ויכול לחיות שבוע בלי לקבל הוראות ובלי להשתעמם.
השיטה השניה היא להצמיד מנהל ("מפעיל") לכל חייל כזה. השיטה הזו אומרת כמובן להכפיל את גודל הכח. אבל, היא גם אומרת שהמפעילים עצמם צריכים להיות באיכות מאוד גבוהה, כך שהשיטה הזו חוזרת על חסרונות השיטה הראשונה.

ראיתי את זה באזרחות, וראיתי את זה גם.... ברשות הפלסטינית.

באוקטובר 2000 ובחורף שאחריו, הפלסטינים ניסו מספר רב מאוד של פשיטות על מוצבי צה"ל, פשיטות שלמעט בודדות מהן, נכשלו כישלון חרוץ. גדול עליהם להפעיל יותר מלוחם בודד / זוג לוחמים בו זמנית. היתה להם מגבלת איכות, אז מה שהם עשו, היה לתעש את הפעלת הלוחם הבודד ולייצר אלפי לוחמים כאלה. נכון, אי אפשר לפשוט ככה על מוצב של צה"ל, אבל אפשר להסב לו אבידות בדרכים אחרות, כך שמושגת מטרה חלופית, מועילה לא פחות.

אנחנו גם לא רואים אותם יורים עלינו בתומתי"ם, או מפעילים תצפיתנים לירי הארטילרי שלהם. למה? כי מסובך לייצר, להפעיל ולאמן אנשים שיעשו את זה. אז מה הם עושים? יוצרים תורת לחימה פשוטה וקלה עבור צוותי קסאמים, ויוצרים המון צוותים כאלה.

לכן, אני תומך הטמעת חיילים / משתפי"ם בדרום לבנון תוך מתן עצמאות מירבית. יש כאן סוג של הפרטה: כשחייל כזה ישלח את המייל השבועי שלו ויספר שהרג ארבעה אנשים שהמפעיל שלו לא ציין עבורו, נצטרך לסמוך עליו שיש נימוק טוב להרג הזה ושאנחנו לא מגדלים איזה רוצח שייצא מכלל שליטה (שיעורי בית: מנו אלפיים ספרי ריגול שעוסקים בדיוק בזה...).
השיטה של אנדורפין ישימה, יש לה יתרונות מובהקים על השיטה הנוכחית והיא כבר הצליחה במספר מקומות ווריאציות.