אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

ז'אנרים בולטים: פילוסופיה, היסטוריה, ספרות יפה (הנפוצים ביותר: מותחנים של מייקל קרייטון וטום קלנסי).

שפות: עברית, אנגלית. ספר אחד ללימוד לטינית.

שיטת סידור: כל הספרים מגובבים על כוננית בת חמש שנים שמתוכננת להכיל את מחצית הכמות. עשרים ספרים - שעוד לא קראתי - ליד המיטה. אני לא יודע לומר את שמותיהם בלי ללכת לבדוק. כמה מהם נמצאים שם יותר משנה.
ספרי שולחן קפה: בסלון (Culinaria Italy ו"בשר" של רושפלד).
ספרי בישול שימושיים: במטבח (ספר גאוני על ריזוטו שעלה 30 שקלים באוקטובר שעבר).
ספרי חדר שינה - בחדר השינה.
עוד על אוכל: שלושת הספרים של אטקינס.
עוד יותר על אוכל: את ספר הבשר של אהרוני קניתי עם אחי יחד והוא נמצא אצלו.

מדיניות השאלה: אחים וגיסים - גישה חופשית.
הסופרים הנפוצים ביותר בספרייה: אין ראנד, קרל פופר, אריסטו, מייקל קרייטון, טום קלנסי.
ספרים חסרים: הספרים שאני כותב ואכתוב.

ספרים שכנראה לא אקרא: קיקרו - כתבים נבחרים. יש לי עוד אחד שלו, על חינוך, שקניתי קצת לפני שהבן שלי נולד, לא קראתי ואין לי מושג איפה הוא.

ספרי הילדים האהובים:  יש לי פו הדב בכמה וכמה תירגומים. הטוב ביניהם: של ו. ישראלית.
כאלה שאין לי עותקים שלהם: סדרות חסמבה ועולם התנך לילד. דיקנס הטיל עלי אימה וקראתי אותו רק בגיל מבוגר. ז'ול ורן היה בסדר גמור. הרוזן ממונטה כריסטו היה טוב במיוחד.

הספרים שקראתי כמה וכמה פעמים: בדרך כלל אני צריך לקרוא משהו שבע-מאות פעם עד שאני באמת מבין אותו. יש אפילו איזה רם אורן שקראתי פעמיים.

ספר אהוב: אני מדלג על המובן מאליו. Binary של מייקל קרייטון - ספר המתח הראשון שלו - קצרצר ומצוין. כדור (קראתי בעברית) הוא כנראה הכי טוב שלו.

הספר היקר ביותר בספרייה: הרקליטוס ופרמנידס - ש. שקולניקוב עלה 61 שקלים בשנת 1992, שהיה מה שהרווחתי ליום עבודה. The Self and its Brain של פופר, אח שלי הביא לי מלונדון בערך באתה תקופה. עלה איזה 40 פאונד והוא סירב לקבל ממני כסף. 

ספרי הפולחן:  ראה: ספרים חסרים, לעיל.
ספר שאני אוהב להזכיר שקראתי, עם או בלי קשר לנושא עליו אני מדבר: גולאג, של אן אפלבאום. אם לפוליצר יהיה קורס כתיבה, אני אירשם אליו.
אם כבר פוליצר: יונה בודדה של לארי מקמרטרי.

הספר הכי ישן שלי: גבעת ווטרשיפ, שקניתי בשנה הראשונה שלי בצבא, ואני לא רואה אותו כרגע מולי. חייל מדווח של גנרל וסטמורלנד, שקצת הורס את הסרטים האפולוגטיים על מלחמת ויאטנם.

הספר שהייתי רוצה ואינני מצליח להשיג: בועז כהן הזכיר את "הייתי כלבתו של הקולונל שולץ". הוצאת עשת, 1962. אני אסתפק ב"ביל קרטר", סידרת הספרים שההורים שלי היו צריכים להקריא לי כדי שאוכל ארוחת ערב.
ספרים משומשים: The Romantic Manifesto, וכמה עותקים של Anthem ו-The Fountainhead, במצב בלתי שמיש ובריח מעורר אלרגיות.
שפה קשה: The Deer Hunter - הספר הראשון שקראתי באנגלית בלי שיכריחו אותי. אחריו: Silence of the Lambs. יש אצל ההורים שלי ספר אחר שלו (הוא פסיכיאטר) שלא קראתי.

ההקדשות שהכי יקרות ללבי: נמצאות דווקא על מחברות האוניברסיטה שלי, שנמצאות כולם באיזה קרטון גדול במחסן ומחכות ליום שאשכור איזה תיכוניסט שיסרוק ויקטלג לי אותן. יש שם אפילו קומיקס שציירה מישהי עליה ועלי. גם המדריך-למשתמש של Sid Meier Railroad Tycoon נמצא שם.
הקדשה חסרה: גלילה רון-פדר באה אלינו פעם לבית הספר, וילדים בעלי חוש מסחרי מפותח משלי ביקשו ממנה שתחתום להם על ספרים שהביאו מהבית. זה היה כשבסדרה "אל עצמי" היו אולי שלושה ספרים.
הקדשה מיותרת: היו לי איזה שני ספרים עם הקדשה שלא מיועדת אלי, שלא קניתי אותם כמשומשים ואין לי מושג איך הגיעו אלי.
כונניות: לפני חמש-עשרה שנים בניתי את שתי הכונניות הראשונות שלי, מלוח סיבית שניסרו לי לפי-מידה, שעלה 100 שקלים, שווי-ערך לשלושה-ארבעה ספרים. שנה אחר כך בניתי כוננית בוספת מ-MDF והיא חיה עד היום (אם כי נראית רע) אצלי במחסן. את הכוננית הנוכחית, מעץ מלא, לא אני בניתי, אבל היא לא האחרונה שלי.
מחרתיים יום הניצחון על גרמניה הנאצית: למה ניצחו בעלות הברית של ריצ'רד אוברי, הוא ספר חובה לנלחמים בגרמניה הנאצית, וגם לשחקני Civilization לדורותיה.