מאמר באומדיה, הדן באוזלת היד הישראלית בטיפול בקסאמים, מציע:"על צה"ל לנקוט בשורה של צעדים שתפקידם יהיה להרוס את שגרת החיים ברשות הפלסטינית. ככל שיחיה הציבור הפלסטיני בפחד וטרדה בלתי פוסקים, כגון אלו שעוברים על תושבי עוטף עזה ועל העיר שדרות בשנים האחרונות, יעלה הסיכוי להפסקת הטרור. "
אני נגד ההצעה הזו.
אני נגד, לא כל כך בגלל שאני סמולן, אלא בגלל שאני חושב שפגיעה באזרחים תהרוס עוד יותר את היכולת הצבאית הישראלית.
מה בכלל הבעיה עם הקסאמים?
הבעיה היא שהפלסטינים - כמו החיזבאללה בלבנון - פיתחו תורת-לחימה מסוימת שלישראל אין מענה אליה. תורת הלחימה הזו משלבת ייצור ארטילריה במתקנים שנמצאים בסביבה אזרחית, ירי ארטילרי ממשגרים ניידים, יריר ארטילרי על אזרחי ישראל וביצורים קרקעיים אינטנסיביים. השילוב הזה מרתיע את ישראל מלפעול מכיוון שהביצורים הקרקעיים מרתיעים מפני פעולה קרקעית ושילוב מתקני הייצור באוכלוסיה אזרחית מונע פגיעה ארטילרית בהם, מחשש לפגיעה באוכלוסיה אזרחית.
המאמר המצוטט מנסה להשיב על הנקודה השניה, החשש מפגיעה באוכלוסיה אזרחית פלסטינית.
ראשית, אני בעד פגיעה באוכלוסיה אזרחית פלסטינית. אבל, אני בעד פגיעה כזאת רק כשהיא מביאה באופן ישיר לפגישה בכח הצבאי הפלסטיני. למשל, אם מתקן לייצור קסאמים ("מחרטה") נמצא בתוך בית מגורים שחיות בו ארבעים משפחות, אני בעד לחסל את המתקן גם אם זה אומר להרוג את ארבעים המשפחות האלה. מאות הרוגים אזרחיים זה לא נעים, אבל ישראלים בשדרות שחייהם השתבשו זה עוד פחות נעים.
אני נגד שיבוש כללי של שיגרת החיים בכל הרצועה לא כי מדדתי ומצאתי שהפסקת חשמל לשני מיליון איש מזיקה יותר מהרג 200 אנשים (את החישובים האלה אני מתיר לז'אנר הפילוסופי הרלוונטי), אלא בגלל התועלת הישירה שאני מעריך שתצמח לי בכל אחת מהפעולות האלה.
שנית, לקלגסות - פגיעה מיותרת באזרחים - תהיה השפעה גרועה על ישראל. הבעיה השניה שציינתי לעיל היא חוסר היכולת הצבאית של ישראל לחסל את הפלסטינים בפעולה קרקעית. ישראל היום לא מסוגלת לפשוט על הרצועה, ליזום קרבות ולחסל את הכח הצבאי הפלסטיני (חמאס ופתח כאחד, כן?). אם היא תתחיל לעסוק בתיזמון הפסקות חשמל לתושבי הרצועה, יעולתה הצבאית תמשיך להתדרדר. את היכולת הצבאית של ישראל יש להשיב בדיוק כמו שנעשה לקראת מלחמת ששת הימים: עשור וחצי של פשיטות רגליות עשו את העבודה. *
לסיכום:
1. הרג אוכלוסיה אזרחית זה טוב, קלגסות - לא.
2. ההרג הזה אינו תחליף למקצועיות צבאית.
* אני מכיר את הטענה שהחי"ר הישראלי עדיין מתאמן לקראת פעולת קלקיליה 1955 ושהוא לא כיכב בששת-הימים. אני לא מספיק מקצועי כדי להשיב על הטענה הזו לעומק, אבל בואו נגיד שפעם צה"ל היה טוב בפשיטות, ושפשיטות מסמלות במאמר הזה פעולה התקפית יזומה כלשהי.