אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

מנטה מספרת על איזה מישהו שטוען שאנחנו חיים בתוך מאטריקס.
איך יודעים שהוא מדבר שטויות?
1. הדמיון שלו מאוד מוגבל: אם כבר אנחנו לא בשר ודם, אז הכי רחוק שהדמיון שלו לוקח אותו זה מעגלים חשמליים?
2. בלי סיבה נראית לעין, הטיעון שלו ממשיך אל טיעון מוסרי בדבר קיומם של טוב ורשע, ולמה אלוהים עשה את העולם כפי שהוא.
על הסעיף הראשון אני אבליג, הפעם, שכן כל ספר אבולוציה בסיסי נותן אפשרויות הרבה יותר מלהיבות ממעגל חשמלי.
הסעיף השני מטריד אותי: הדיון בקיומו של רוע בעולם והכרחיות קיום האל מלמדים אותי שכל מטרת התרגיל המחשבתי הזה אינה פילוסופית אלא אקזיסטנציאליסטית. אין כאן חקירה רציונלית של הסיבות לכך שהעולם הוא כפי שהוא, אלא ניסיון להצדיק חוסר אחריות. חוסר אחריות, משום שיש אלוהים שמניע את הכל באופן שבני אדם לא מסוגלים לתפוס (מאטריקס) ויש רוע שלא ניתן להתגבר עליו.
מנטה לועגת לו ואומרת:

"ומכיוון שאני חושבת שהאלוהות נבראה על ידי האדם ושבכל אנוש יש מן האלוהים, הרי שהגיוני בעיניי שה"בורא הראשוני" שלנו הוא פריק מחשבים אוהב משחקים שברא את עולמנו להנאתו הרבה, ואני מתכוונת לשחק את המשחק באופן כל כך מצטיין עד שלא תהיה לו ברירה, אלא להשאירני גם למשחק הבא."
אני מוכן להתחייב על החצי הראשון של הטיעון. עד כמה שאני מבין את פני הדברים, הבורא הראשוני אינו אלוהים, או פריק מחשבים, אלא... כל אדם בנפרד, שבורא את העולם שלו כרצונו.