אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

לפני איזה כמה זמן היה דיון בנושא רומנטיקה אובייקטיביסטית בקבוצה "מיהו ג'ון גאלט?" בספרצוף. הדיון התפתח קצת והתגלגל להורות אובייקטיביסטית. יש לי מה להגיד בעניין (בעיקר מה לעשות...) אבל עד כה לא נתתי לזה קדימות מיוחדת. *
כמובן, יש בארץ תילי-תילים של ספרות על הורות, ועוד מעט יהיו גם כמה ספרים על אבהות. אני בכל זאת חושב שהורות אובייקטיביסטית מספקת השקפה ייחודית ושווה התייחסות.
ככלל, אני לא הולך לדון באספקטים האדמיניסטרטיביים של הורות. כן להניק או לא, כן לגיטימי להירתע מלהחליף חיתול, לא לגיטימי לסרב לקום לילד בלילה ועוד שאלות רבות נדונות לפרטי פרטים בפורומי ההורות השונים. אני אפילו לא הולך להמליץ על פורום מסוים. נצמדתי לפורומים של תפוז כי כבר היה לי יוזר שם. אין לי דעה בקשר לאיכות שלו. אני יכול לומר שלא היתה פעם שלא קיבלתי שם תשובה מפורטת - לעיתים מפורטת מדי - לגבי מה ששאלתי, כמעט בכל שעה של היממה, אז אני מעריך אותם ואני עדיין שם.

כמובן, אף אחד בפורומים האלה לא מצהיר על עצמו כאובייקטיביסט. מצד שני, בשביל להיות הורה טוב מספיק שכל ישר, ורוב האנשים ניחנו ממילא בשפע של שכל ישר, כך שבאמת שאפשר לסמוך על הפורומים האלה בלב שלם, ולסמוך על כך שגם אם מישהו ידבר איתכם שטויות, תדעו לסנן אותו על נקלה, וללמוד ממנו רק את מה שבאמת צריך ללמוד ממנו (למשל, אם לבן שלו כבר יצאו שיניים ולשלכם - לא. זה המקום להזכיר אחות טיפת חלב מסוימת שאמרה למישהי שאני מכיר שהיא עוד לא פגשה אף אדם מבוגר שאין לו שיניים כך שממש אין צורך להיות מודאגים בגלל זה).

עד כמה שאני מבין אובייקטיביזם, מה שהוא מקנה למי שמתעניין בו ולומד אותו זו השקפת עולם מגובשת ומנומקת, שמשמשת כלי להשגת תכליות (להגשמת חלומות) והתגברות על מיני מכשולים שנקרים לעיתים על דרכנו. אני מניח שמי שקורא את הבלוג הזה כבר השתכנע שהשקפת עולם מנומקת זה דבר טוב, שימושי ומועיל, מחד, ושהסיבה שלדאגני טאגארט לא היו ילדים היא שכשהיא הגיעה לעמק כבר היו בספר 1100 עמודים והגיע הזמן לשים לו סוף, למרות שמי שבחרה כקריירה להיות עוזרת בית של ג'ון גאלט ובעלת שלוש חברת רכבות (טאגארט, ג'ון גאלט, והקו שהיא הבטיחה לפרנסיסקו בעמק) בזמנה הפנוי, סביר שיהיה לה שפע זמן לגדל ילדים, למרות שהיא צריכה לוותר על עישון לפחות בשליש האחרון של ההריון.

אובייקטיביזם היא השקפת עולם שוביניסטית במובן הזה שאני, כאובייקטיביסט, חושב שכל תיאוריה שלא עולה בקנה אחד עם התיאוריה שלי היא זבל מוחלט.
(מה גם שיצא, שזה פשוט נכון.)
עכשיו, למרות זאת, אין סיבה שלא ללמוד מתיאוריות גידול ילדים אחרות. תיאוריה יכולה להיות אירציונלית עד גועל, לא מנומקת ומוצפת בבאז-וורדס ניו-אייג'יים ועדיין יכול להיות שיש מה ללמוד ממנה.

איך זה יכול להיות? טבעה של ההורות שהיא פעילות אנושית שמוציאה מאנשים כל מה שיש בהם. אנשים יכולים לגלות שיש בהם דברים טובים, בלי שיהיה להם מושג שזה ככה, או מאין זה בא, או למה זה קורה. ההורה האובייקטיביסט - מעצם זה שיש לו כלים להבין את המציאות - יכול להביט במה שהם עושים או אומרים ולברור ממנו את מה שעולה בקנה אחד עם הערכים שלו. ניקח למשל, את it takes a village. אני מנסה לעשות את הפוסט הזה לגנרי, אבל נראה לי שאצטרך לדוגמא מהחיים שלי ועם המעורבים הסליחה. אחד הדברים שלא אהבתי כשהפכתי להורה, היה שלרגע קט היה נדמה לי ש-it takes a village הוא משפט נכון. הוא לא, אבל לקח לי קצת זמן לפענח את זה. אפשר לגדל ילד לבד. אפשר - וכנראה נכון יותר - להיעזר במי שמוכן לעזור ושההורה ממילא סומך עלו במידה מסוימת. הפרשנות האובייקטיביסטית למשפט הזה, אם כן, היא שה-village צריך להיות מורכב מאוכלוסיה נבחרת בקפידה, שוועדת הקבלה אליו היא ההורים של הילד.

ילד זה אטרקציה, אין מה לעשות. אתה הולך איתו ברחוב ואוטומטית מקבל הערות על איך הוא לבוש, ונראה. הדבר הנכון לעשות עם אנשים כאלה - במיוחד למי שהמדינה לקחה לו פעם את האקדח כי הוא שכח לחדש רישיון - היא לשפר את האטימות להפרעות חיצוניות, ולהשתעשע בניסוח תגובות מרושעות שיגרמו לעדרי האירציונליים המשוטטים ברחובות, להתבאס עד עמקי נשמתם בלי שתהיה להם היכולת השיכלית להבין מה בכלל אמרתם להם.

מהכיוון ההפוך, גיליתי לא מעט אנשים שכיף לי לשתף אותם בחוויות ההורות שלי גם אם הם לא קוראים אדוקים של בלוגים שעוסקים באובייקטיביזם בשפה העברית. אני מדבר פה על אנשים שלפני שהייתי הורה לא היה לי כל כך על מה לדבר איתם, והיום אנחנו חברים מאוד טובים. יתרה מזו, אם מישהו ניחן בשכל ישר ויש לי לגביו שיפוט חיובי, סביר כשהדעות שלו בענייני הורות יעשירו אותי.
ועכשיו: חידה / שיעורי בית: תרגם לשפה של אנשים רציונליים את המשפט "מי שלא חיבקו אותו מספיק כשהיה קטן, שיעשה ילד, והילד כבר יחבק אותו".
זהו, נראה לי. כל שאר המון הדברים שיש לי לומר, ייאמר בפוסטים נפרדים.
תודה שקראתם. אתם מוזמנים לשאול שאלות ולהעיר הערות.

 

* אני כבר די מצטער על כך שלא הוצאתי לאור את מטפיסיקה של תכלית, וכתיבת טקסט אובייקטיביסטי נוסף ידרוש ממני לא פחות משאבים.