במקרה הגרוע ביותר, כנראה שגלעד שליט מת. הוא נהרג בעת החטיפה, קצת לפניה או אחריה.
מי שהצליח להכנס לטנק שלו, הרג בדרך שני אנשי צוות. סביר להניח שהדרך שבה הוא הרג אותם השפיעה על שני אנשי הצוות האחרים, ביניהם גלעד שליט. (המכתבים ממנו: אם רוצים להוכיח שהוא חי, מה הבעיה ללוות אותם בשלושים שניות וידאו?) לפי הסרט אתמול, מה שהמשפחה שלו רוצה, זה לדעת שהיה טעם למותו. לו היה נהרג בששת הימים, או ביום כיפור, היה למותו טעם (בששת הימים הוא הציל את עם ישראל, ביום כיפור הוא היה קורבן של גולדה ודיין, או של ראשי הצבא, תלוי בהשקפה הפוליטית של הוריו).
ב-2006, אחרי חמש וחצי שנים של מלחמה בעזה, אחרי שלוש-עשרה שנה שכל עם ישראל ממלמל שעכשיו הערבים הם הטובים וזה אנחנו שבגללם אין שלום ועדיין נהרגים לנו חיילים פה ושם, נהיה מסובך למצוא טעם למותו של גלעד שליט, ובוודאי ובוודאי שאין צידוק משכנע לעמידה הישראלית האיתנה (להפתיע) מול החמאס.
לו אני ראש הממשלה, מה שהייתי עושה, זה פשוט more of the same.
מישהו הזכיר אתמול את 650 הפלסטינים שנהרגו כתוצאה מאירוע החטיפה.
הייתי עושה מזה יום שנה:
בכל שנה, ביום החטיפה של שליט, הייתי הורג לכבודו 650 פלסטינים. אני לא יודע אם זה היה מחזיר אותו, או מביא ממנו אות חיים או פריט אינפורמציה אחר כלשהו,
או אפילו אם זה היה מקטין הסיכוי לחטיפות בעתיד. אבל זה היה מכבד אותו כחייל קרבי.
עריכה 23/6:
הנושא החם להיום עוסק בשאלה האם להחזיר מחבלים תמורת השבויים (בלבנון ובעזה) למרות שאין לנו שום סימן חיים מהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
