אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

זה לא שאני לועג לרש, אבל להמן מזכירים לי את פאן-אם. הם לא יחסרו לאף אחד (אולי חוץ מלעובדים שלהם) ויש די והותר חברות שיתפסו את מקומם.

בשנתו השבעים והשמונים, ענף התעופה שהשתחרר זה עתה מכבלי הרגולציה, גדל מעבר ליכולתו, ונקלע למשבר שהוביל למחסור במזומנים יחד עם ירידה במחירי הטיסות, כך שמיזוגים בין חברות היו בלתי נמנעים. פאן-אם היתה חברת תעופה חדשנית, שהיתה הראשונה שהציעה טיסות לאיים הקריביים כשהטיסה לשם מטוסים ימיים. היא הצליחה, ובמהרה טסה לכל מקום, כשהיא מבצעת תוך כדי כך תעלולים פיננסיים שהיו קשים לעיכול ממש כמו הבשר שהגישה בטיסות. יום אחד, הכל התפוצץ.

האנלוגיה לוול סטריט אינה מושלמת, אבל יש לא מעט קווי דמיון. מאז שוול סטריט עברה דה-רגולציה ב-1975, העסקים פרחו וכיסו את תחומי המסחר במניות ואגרות-חוב, בנקאות-השקעות וניהול כסף. בתקופת הכסף הזול שבין 2002 ל-2007, הצימאון של וול סטריט לכסף היה חסר גבולות.

באופן בלתי נמנע, יותר מדי שחקנים בשוק יחד עם כניסת המסחר האלקטרוני, שחקו את רווחי וולט סטריט.

וול סטריט נשענת על יכולתה לשלם לעובדיה לפי תפוקה. מחצית הרווחים הולכים למשכורות ובונוסים. אבל, וול סטריט היא עסק בדיוק כמו כל עסק אחר: היא חייבת לייצר רווחים. ככל שנשחקו הרווחים האלה, גבר השימוש בתרגיל של לקיחת הלוואות זולות לטווח קצר ומימונן באמצעות מתן הלוואות יקרות לטווח ארוך, באמצעות משכנתאות מסוכנות (סאב-פריים).

בנקים רגילים יכולים להמשיך בתרגיל הזה, בגלל שהם לוקחים הלוואות לטווח קצר מהאנשים שמחזיקים אצלם חשבונות. על פי רוב, האנשים האלה נאמנים ועצלים ושמחים להפקיד את חסכונותיהם בבנק, למרות הריבית הנמוכה שהם מקבלים, בתמורה לשטויות כמו פנקסי צ'קים חינם וכספומטים בכל מקום.

לבנקים להשקעות אין לקוחות טיפשים שאפשר ללוות מהם בזול. במקום זה, הם לווים לטווח קצר אחד מהשני וממשקיעים מוסדיים. כששוק המשכנתאות המסוכנות קרס, אנשים הפסיקו להלוות להם כסף. מכאן המשבר בוול סטריט.

אז החברות בוול סטריט מתמזגות. צריך היות אכפת לך? ממש לא. עבדתי יותר מעשרים שנה בוול סטריט, התחריתי נגד חברות שלא היה לי מושג איך הן מצליחות לעשות כסף. אי.אף.האטון, שירסון, דרקסל. עבדתי אפילו בשביל פאני-וובר. כל החברות האלה נעלמו, והן לא חסרות לאף אחד.

העבודים שיודעים לעשות כסף עבור המעסיקים שלהם ימצאו עבודה חדשה בקלות. העובדים בשכבות הביניים יסבלו קצת, אבל ימצאו גם הם עבודה בוול סטריט. עובדים אחרים, ייפלטו וילכו למכור נעליים.

אז אין מה לבכות על להמן, או בר-סטרנס, או כל חברה אחרת. החברות האלה הן רק שם על הקיר. וולסטריט תתאושש במהירות (נו כבר!), תיפטר מההשקעה במשכנתאות מסוכנות ולא תיגע בהן יותר לעולמי עד, או בחמש השנים הקרובות, מה שיבוא קודם.

לבסוף, וול סטריט חוזרת לעקרונות הבסיסיים של השוק, עוזרת לכסף למצוא אפיקי השקעה רווחיים בשווקים מתפתחים ברחבי העולם ובדרך גובה עמלה לא צנועה עבור שירותיה, שומרת מחצית הרווחים לעצמה. מישהו כבר ישתלט על נתח השוק שפעם היה של להמן.