אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

שני לינקים ליום? פפפ.

אני חושב שהעיקרון הראשון שעמדתי עליו כשהייתי ילד היה שחשיבה מהירה יותר מכל דבר אחר. היא יותר מהירה ממשחק בחוץ, יותר מהתרועעות עם ילדים אחרים, ממשחקי שולחן ואפילו מקריאה. בערך מגיל ארבע, הדברים שאהבתי יותר מכל היו לגו וחשבון. כשאתה משחק בלגו ומשהו לא יוצא כמו שרצית - אתה מפרק ומתחיל מחדש. כשאתה פותר תרגיל בחשבון ומשהו משתבש - אתה זורק את הדף לפח ומתחיל מחדש. אחרי כמה מבנים מפורקים, הבנתי שמה שמעניין זה לא הבניין השלם אלא עד כמה נהניתי במהלך הבניה שלו ומה למדתי תוך כדי.

נקבע את השיחרור מהצבא כנקודת ההתבגרות שהחל ממנה טעויות התחילו לעלות בזמן וכסף. כדי להרויח כסף היתי צריך לתת תפוקות. אבל תפוקות - חשובות ומפרנסות ככל שיהיו - נמצאות במקום משני יחסית לעניין שהפקתי במהלכן. כך, הייתי מצטיין-חברה באיזה מפעל שעבדתי בו אחרי הצבא. הייתי מצטיין - אבל רק לחוש אחד. בחודשים הבאים כבר לא עניין אותי להצטיין שוב. צריך להבין שזה שהעיקרון הזה הנחה אותי לא אומר שהבנתי אותו או שהבנתי לאן הוא עשוי להוביל אותי. בלימודים, למשל, הוא היה הרסני. עשיתי שלוש פעמים שנה א' - בשלושה תחומים שונים - עד שמצאתי את תחום הפילוסופיה שחסרונו הגדול היה יתרון עבורי: תכלס, את אף אחד שם לא מעניינים הישגי התלמידים. אז ישבתי בשיעור על קאנט וחשבתי על כמה שהוא טמבל. so?

זה שלא הסתדרתי בשנה א' מדעי המחשב לא אומר שתכנות לא מגניב. אהבתי את הלימוד היומיומי של דברים חדשים, ושנאתי את הקומפיילר. זה ששכחתי "נקודה-פסיק" לא מצדיק שלא אישן בלילה (אולי זה מצדיק שהלקוח לא יישן בלילה... ). שלוש שנים הספיקו לי. הלכתי לעבוד בכתיבה. "כתיבה" זו האנלוגיה של לימודי הפילוסופיה לחיים. אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה. גם לשברי מחשבות יש ערך ויש מי שישלם עבורם. נשארתי בהיי-טק, כדי שיהיה לי מה לאכול והתחלתי לתהות על קנקן המקצוע.

הוא שכתיבה מחייבת פרפקציוניזם. יש איזו חברה שמפתחת איזה תוכנה וצריכה שתבוא ותתאר אותה בכתב. אתה אומר "סבבה" אבל אז אתה מגלה שמי שקורא אותך לא מבין את האנגלית שלך, לא מוכן לקרוא יותר משני משפטים רצוף, אבל חייב להראות למנהלים שלו שהוא מבין משהו ממה שכתבת. אז הוא פותח את המסמך בוורד, שם בודק-איות ומחפש את הקווים האדומים. חלק מהקווים נובעים מזה שוורד לא מזהה את השמות של המוצר והטכנולוגיה. אבל הופ, הנה, מה זה בעמוד 103? מי הכתב-הטכני הדביל שהקליד "thr" במקום "the"? כותבים לו מייל, שמים עשרים אנשים ב-cc ונראה את הטמבל בא לבקש העלאת שכר בסוף הרבעון.
אני מודה
שעשיתי מאמץ מיוחד להתגבר על השטויות האלה. קשה היום לתפוס אצלי שגיאות כתיב או דיקדוק. עם זאת, על תחביר אני מוכן להתפשר. מי שיתאמץ, ימצא אצלי פרפרזות על רוג'ר ווטרס וסוזן ווגה. (having installed this patch, you find yourself opening the configuration screen). כשמגיעים לשלב שאף אחד לא מציק לך בעבודה, כתיבה טכנית זה מקצוע מגניב. אתה הבנאדם היחיד שמתאר בשלמות משהו שחלקים ממנו יושבים אצל אנשים בראש, כשכל אחד רואה כמה אספקטים שלו, ורק אצלך התמונה השלמה. בגלל שהתמונה בכתב, היא גם בהירה. ידע=כח=כסף=בקבוק סינגל-מאלט וסיגר.
עכשיו
עבודה זה טוב ונחמד אבל יש לי עוד כמה תחומי עניין. נגיד, מטפיסיקה של תכלית. במשך שלושה-ארבעה חודשים אחרי שאמיר נולד, לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה ולכתוב את זה. נכון שמדובר בטיוטה במצב כל כך בוסרי שיהיה לי מאוד קשה ללכת ולשכתב אותה (ובעצם, בשביל מה?) אבל מה שחשוב פה זה שאחרי שהגיתי אותה, הרגשתי, לראשונה בחיי, שהתעליתי מעבר לציפיות הפרועות ביותר שאי פעם היו לי מעצמי. שאלך לקלקל את זה בחמש שעות שבועיות של שכתוב במשך שנה (הערכה גסה)?

זה חובה בשביל מי שאם הוא בונה בית עקום והבית נופל והורד מישהו, אז לפי חוקי חמורבי מוציאים אותו להורג. אני - לא חי במאה העשרים-ומשהו לפני הספירה.