לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית


שטייניץ, תוריד מיסים
כינוי:  אבי

בן: 57





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2014    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אינדקס הפוסטים על הספר מבוא לאפיסטמולוגיה אובייקטיביסטית





  • הקדמה - מהי אפיסטמולוגיה אין ראנד מגדירה אפיסטמולוגיה כענף הפילוסופיה שעוסק ב"בעיית הכוללים". למשל, מתי אנחנו יכולים לקרוא לשלושת האנשים שלפנינו בשם "גברים", ומהי "גבריות". (הערה: בפרק שמונה מופיעה הגדרה אחרת, טובה יותר, לאפיסטמולוגיה.)

  • פרק ראשון - תפיסה הידיעה אודות המציאות מתחילה באבחנה בקיומם של "דברים" ובהבחנה בין מה שקיים למה שלא קיים. בשלב הבא, האדם המתוודע למציאות מזהה את ה"דברים" על ידי הבחנה ביניהם.

  • פרק שני - יצירת מושגים "יחידה" היא פרט מזוהה של המציאות (למשל, שולחן מסוים). "מושג" הוא מה שמזהה כמה פרטים שיש להם מכנה משותף (למשל, המושג "שולחן" שמתייחס לכל שולחן באשר הוא. האדם יוצר מושגים על ידי התמקדות בפרטים מסוימים והתעלמות מכוונת מאחרים. למשל, המושג "שולחן" מתמקד בפונקציונליות של שולחן ומתעלם מהחומר ממנו הוא עשוי, מצבעו, וכו'.
    תפקיד האפיסטמולוגיה הוא הבאת היקום לידיעת האדם באמצעות זיהוי יחסים בין פריטי המידע שנתפס באמצעות החושים.
    אני חולק על השימוש במושג "יחידה". [בעתיד יהיה כאן לינק לדיון שלי בנושא]

  • פרק שלישי - הפשטות של הפשטות דדוקציה ואינדוקציה תקפות באותה מידה. תהליך יצירת המושגים מאפשר לאדם להרחיב את ידיעותיו על המציאות תוך קליטת מידע חדש ושילובו לתוך המידע שכבר יש לו. אין ראנד מדגימה את ההרס שמחולל שילוב לא נכון של פיסות מידע חדשות לתוך מבנה ידע קיים.

  • פרק ארבע - מושגי התודעה לאדם יכולת להכיר את התודעהשלו עצמו בפירוט ובדיוק מירבים, ממש כמו שהוא מכיר את המציאות החיצונית.
    הצגה ראשונה של אקסיומת המודעות - תרומתה של אין ראנד למטפיסיקה.

  • פרק חמישי - הגדרות האפיסטמולוגיה האובייקטיביסטית מספקת מספר כלים שמאפשרים לאדם להגיע לידיעה מבוססת היטב של המציאות, ולתחושת בטחון שיש ביכולתו לפעול במציאות בהצלחה.
    בכוונתי לבטל השימוש במושג "תחושות". [בעתיד יהיה גם כאן לינק לדיון בנושא]
    בכוונתי לייחד דיון לאובייקטיביות המציאות, הפנימית והחיצונית כאחד.
    כאן יש מבוא לדיון הזה.

  • פרק שישי - אקסיומות אין ראנד מזהה שלוש אקסיומות: קיום (היש ישנו), זהות (א' היא א') ותודעה (קיים מי שמתוודע למציאות). האקסיומה השלישית היא פיתוח שלה.
    בכוונתי לאחד הדיון באקסיומות ובמסד.

  • פרק שביעי - תפקיד המושגים דיון בעיקרון החיסכון במושגים ובעיקרון היררכיית הידע. טיפול במושגי קצה.
    בכוונתי לדון בנפרד בטיפול במושגי קצה.

  • פרק שמיני - תודעה וזהות דיון בקריסת האפיסטמולוגיה מאז קאנט וקביעה לפיה כל בעיה פילוסופית היא בעיה אפיסטמולוגית.
    מגיע ל"מאמר לוגי-פילוסופי של ויטגנשטיין" דיון עמוק יותר מזה שמסבפקת אין ראנד (כשהיא מדגימה את קריסת האפיסטמולוגיה).
נכתב על ידי אבי , 2/11/2005 00:07   בקטגוריות אפיסטמולוגיה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אבי ב-3/11/2005 17:34
 



פרק שמיני - תודעה וזהות


הספר הזה עוסק רק בטבעם של מושגים, ולא בנושאים מתקדמים יותר כמו ארגון המושגים למשפטים, עקרונות השפה ובעיות מתקדמות באפיסטמולוגיה. להלן מספר הערות על אפיסטמולוגיה מתקדמת:

ראשית, משפט יכול לבצע את תפקידו רק אם הוא מורכב ממושגים מוגדרים כהלכה. רוב האנשים אינם מסוגלים להגדיר כהלכה מושגים מופשטים. הם לא יודעים לנקוב בהגדרה קשיחה של מושג מופשט, לא יודעים לתאר בבהירות את משמעותו, ולא יכולים לציין דוגמאות שלו. עבורם, ככל שהמושג מופשט יותר ורחוק יותר מתפיסות החושים, כך הוא מעורפל יותר.

התופעה הזו מתרחשת כבר כאשר מלמדים ילדים להשתמש במילים בלי להבין את משמעותן. כשילד נדרש לזכור בעל פה במקום להבין, הערפל בתודעתו הולך וגובר, עד שכל מבנה הידע שלו קורס.

משקרס מבנה הידע, מילים הופכות למשהו שמצביע על רגשות לא מזוהים, מניעים נסתרים, דחפים תת-הכרתיים, אסוציאציות מקריות, צלילים שיש לשנן, דפוסי התנהגות חסרי פשר, מדריכים שנלמדים בלי להבין את משמעותם. כתוצאה מכך, התודעה עצמה הופכת עבור אנשים אלה לג'ונגל מסתורי. אנשים אלה לא יכולים להבחין בין מחשבה לרגש, תפיסה להערכה, תצפית לדמיון, קיום ותודעה, אובייקט וסובייקט וחסרי כל יכולת לזהות את מצב התודעה שלהם. הם מבלים חייהם כאסירים הכלואים בתוך גולגולותיהם, פוחדים להביט החוצה אל המציאות, ומשותקים על ידי המסתורין של התודעה שלהם עצמם.

קריסת מבנה הידע החלה עם קאנט וממשיכה לתוך המאה העשרים [הערה: אין ראנד מצטטת מהטרקטט של ויטגנשטיין כדי להדגים את הקריסה הזו. אני לא מסכים עם הביקורת שלה עליו וארחיב על כך בהזדמנות. פסקה 11 של הפרק]. עם הביקורת של אין ראנד את "חקירות פילוסופיות" של ויטגנשטיין אני מסכים לחלוטין. בספר הזה, ויטגנשטיין מניח שלכל מה שנאמר על ידי אדם כלשהו יש תוקף (ייחוס במציאות). לכן, במקום לאמר על אמירה מסוימת שהיא שטות, או אינה מתייחסת לשום דבר במציאות, ויטגנשטיין בנה מערכת שמנסה להסביר הכל, כולל סתירות ושטויות, באמצעות הריסת המושג "מושג" והקשר שלו למציאות.

אין ראנד מגדירה אפיסטמולוגיה כמדע  ששואל:

·         מה אני יודע?

·         כיצד אני יודע זאת?

זו הגדרה טובה הרבה יותר מזו שהיא נתנה בהקדמה לספר, שם הציגה את בעיית הכוללים והכריזה כי פתרה אותה:

ראשית – עדיפה הגדרה חיובית ולא שלילית. זיהוי הטעויות של אפלטון, קאנט וממשיכיהם הוא משימה משנית בלבד. עיקר המאמץ צריך להיות מכוון לפיתוח האפיסטמולוגיה הנכונה, ולא הצבעה על מה שאינו נכון.

שנית – להתמקדות בטעויות של מישהו אחר (ולו כדי לתקנן) יש מחיר. המחיר שהעיסוק בבעיית הכוללים הוא שימוש לא נכון במושגים "יחידה" ו"מושג". אני מתכוון לפתור את הנקודה הזו בבוא העת.


הערות:
- בסוף הספר, אין ראנד מספקת סיכום של שמונת הפרקים. הסיכום תמציתי מאוד כך שאני לא רואה צורך לשכתב/לתרגם אותו.
- אני לא עוסק בחלקים אותם אין ראנד לא כתבה.

נכתב על ידי אבי , 30/10/2005 23:32   בקטגוריות אפיסטמולוגיה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק שביעי - חלק 2 - טיפול במקרי קצה


מקרי קצה

פילוסופים אירציונליים אוהבים להשתמש בדוגמת מקרי הקצה כדי להראות שלא לכל דבר יש מהות ברורה ומובחנת.

למשל:

1.       איזה גוון מבדיל בין צבע אדום וצבע כתום?

2.       אם ראית עד היום רק ברבורים לבנים ולפתע נתקלת בברבור שחור, לפי איזה קריטריון היית מחליט האם לקרוא גם לו ברבור או לטבוע מונח חדש?

3.       אם היית מגלה חיה בעלת גוף עכביש ויכולת מנטלית אנושית, האם זה היה אדם?


אין ראנד נותנת טיפול חלקי בלבד לבעית מקרי הקצה. לגבי הברבור השחור, למשל, היא טוענת שברבור שחור הוא ברבור משום שעצם גילוי הברבור השחור מלמד שהצבע הלבן אינו מהותי לברבורים.
הטיעון הזה מעגלי:
1. ידוע לנו שכל הברבורים הם לבנים.
2. נתגלה ברבור שחור.
3. אנו משנים את ההגדרה כך שמעתה לברבורים אין צבע ייחודי.
אחד הדברים שהאפיסטמולוגיה האובייקטיביסטית עושה (כמובן, בעקבות פרמנידס ואריסטו) זה להסביר למה העולם הוא כזה ולא אחר ולמה אנחנו נתקלים בעובדות מסוימות אבל לא באחרות. אקסיומת הקיום (לא ניתן לאמר "לא קיים" על מה שקיים, וליהפך. זו תרומתו של פרמנידס) ואקסיומת הזהות (על כל דבר שקיים ניתן לאמר עוד משהו לגבי זהותו, ובייחוד למה הוא קיים ולמה אינו חדל מלהתקיים. זו תרומתו של אריסטו) מלמדות אותנו שהמציאות היא קצת יותר מאשר אוסף עופות ביצה לבנים שנוח לאגד אותם תחת השם "ברבורים". כל הברבורים לבנים. זו עובדה. היא נכונה. אבל, למה לעצור כאן? הרבה יותר מעניין לשאול למה הם לבנים? מה עושה אותם ללבנים? איזו תכלית משרת הצבע הלבן? מה היה קורה לו לא היו לבנים? וכו'.
כמובן, אלה שאלות בביולוגיה, לא בפילוסופיה.
כלומר, התשובה לשאלות האלה תיעשה על ידי איסוף נתונים נוספים מהמציאות (= לימוד טוב יותר של הברבורים) וחשיבה מעמיקה יותר אודותם.
מה שהפילוסופיה יכולה להציע לביולוג שחוקר את הצבע הלבן של הברבורים הוא כלי עבודה (למעשה, כלי העבודה האפשרי היחיד) והוא האפיסטמולוגיה האובייקטיביסטית, על אקסיומותיה ותהליך יצירת המושגים שלה. ביולוג אובייקטיביסט פשוט יודע שאם כל מה שיש לו לאמר על צבעם הלבן של הברבורים הוא "כל הברבורים לבנים", הוא לא מדען טוב. הוא יהיה מדען טוב כשידע להסביר למה כל הברבורים לבנים (או למה יש גם ברבורים שחורים, תלוי מה יהיו מסקנות המחקר שלו).
נכתב על ידי אבי , 29/10/2005 16:30   בקטגוריות אפיסטמולוגיה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאבי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אבי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)