אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

ישראל מנהלת את המלחמה בפלסטינים באופן כל כך מחפיר עד שקשה לעכל את ההצלחה הכבירה ביריחו אתמול.
כרגיל, עופר שלח מייצג את המיינסטרים הישראלי הטריויאלי, חדל הפירעון: אסור ליטול יוזמה, כי המשמעות היא לקיחת אחריות וזה ממש לא מה שישראל רוצה לעשות. כמובן, לא עופר שלח הוא זה שהניע אותי לכתוב את הפוסט הזה. "תיק דבקה" שכבר כמעט שש שנים צועקים "זאב זאב" עושים את זה גם הבוקר, בלי ממש להבין למה.
ביריחו אתמול, ישראל נקטה יוזמה, יצאה לפעולה צבאית בלי להישבר באמצע והשיגה את המטרה שקבעה לעצמה. יתרה מזאת, לראשונה היא הודיעה שהסיבה ליום הקרב (מושג מלפני ששת הימים, שאני משתמש בו על מנת לקרב את הגאולה) היא שהפלסטינים הפרו את ההסכמים עליהם הם חתומים ומעתה ישראל מתנערת מהם רישמית. "תיק דבקה" מזהה נכון שהמשמעות היא התמוטטות של שלטון החמאס ברשות הפלסטינית. אבל "תיק דבקה" גם מזהיר מפני אנרכיה. לדידו, טוב שלטון החמאס מאי שלטון בכלל.
אולי אני צריך פשוט לקרוא אותם פחות.
ראיתי אתמול בטלויזיה ניתוח של מערכות בחירות של ישראל בשלושים השנים האחרונות ואת הגימיקים הבטחוניים שבוצעו ממש לפני הבחירות. ברור שמ"מ ראש הממשלה עשה את יריחו כדי להראות שהוא אכן ממשיך דרכו של שרון. אבל, ולא שאני מתכוון להצביע בשבילו, אם זה מה שצריך כדי שישראל תביס את הרשפ", אין לי בעיה עם זה.
ישראל, כמדינה שמנהלת מלחמה, הצליחה אתמול. הצליחה מאוד, ומגיעות לה ברכות על כך.
אני מאוד מקווה שיריחו היא סנונית שמבשרת את חורבן הרש"פ וטרנספר האוכלוסיה הפלסטינית כולה. לא רק שזה לא בלתי אפשרי, זה לא ממש קשה להשגה.