כינוי:
אבי בן: 57
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
יש לי אובססיה
נתנו נושא יפה בנושא החם. לא הלכתי למילון כדי לראות מה בדיוק ההגדרה של אובססיה. בואו נגיד שאני מבין "אובססיה" כמשהו שהוא הפוך ל"דחיינות" (ללא ספק תכונ תהאופי המגעילה ביותר שקיימת וללא ספק חבל מאוד שגם אני ניחן בה לעיתים). אפשר להגיד שאני אובססיבי כלפי משהו אם אני מתייחס אליו בלי שיקולי זמן ותקציב. דוגמא למשהו שהוא לא אובססיה השבוע ראינו על הכביש איזה טרקטורטון-ג'יפ פיצפון ומאוד חמוד. הלכתי לגגל, מסתבר שמדובר בטומקאר. עוד מסתבר שהוא עולה 85 אלף שקלים (חדש. משומש עולה פחות מחצי אבל הבלאי גבוה להחריד). אז ירדתי מזה תוך יום והמקסימום שאשקיע בזה זה לקחת את אמיר לסיבוב של שעה וחצי (350 שקלים).
לגו טוב, נו. לא נגעתי בלגו בערך עשרים וחמש שנה, ובדיעבד - חבל. לא עובר כמעט יום שאני לא בונה בלגו. אני כבר מתחיל לחשוב שאמיר הוא רק התירוץ. (פוסט לדוגמא) (ילד לדוגמא)
ועכשיו לדברים קצת יותר רציניים יכול להיות שכתיבה היא האובססיה שלי. אני מניח שכשאומרים "ועכשיו לדברים קצת יותר רציניים" הציפיה היא למשהו שלילי, אם אפשר נוטף דם ותכונות אישיות שליליות, משהו שאפשר לכתוב עליו ספר שמבקרים מאוד יאהבו. נגיד שאפשר לומר ש"נעליים שחורות" לא היה הספר הראשון שכתבתי אבל הוצאתי אותו ראשון כי לא יכולתי שלא לעשות כן. נגיד גם שהוא יצא הרבה יותר אלים ממה שחשבתי, או שבכלל לא חשבתי. אבל גם כאן, צמצמתי באלימות ויש סצינות שלא נכנסו לספר (ואולי טוב שכך).
אבל, אם נדבר על הכתיבה עצמה לפני כמה שנים, החלטתי שכדי ללמו לכתוב אני צריך לעשות שיעורי בית, ולכתוב מאה סיפורים קצרים. התכנון היה לשבת חצי שעה-שעה בכל פעם, פעמיים בשבוע. יצא שבמהלך שנתיים כתבתי יותר משלוש-מאות, עם חצי שנה הפסקה לטובת "מטפיסיקה של תכלית". מטפיסיקה של תכלית נולדה כשאמיר נולד, כתבתי אותה הכי דחוס שיכולתי ועוד הרגשתי כל הזמן שהיא מפריעה לכתיבה "האמיתית".
משפט מסד הפילוסופיה קל לגלות, קל להוכיח. אבל, מה משפט המסד שלי? כאמור (ממש בתחילת הפוסט) לא אכפת לי להכנס למשהו שאין עליו מגבלות זמן ותקציב. 300 הסיפורים האלה - לא כולם סיפורים עצמאיים. חלקם פרקים והתחלות של סיפורים. יש יותר מעשר כאלה: התחלות (עד לרמה של שלושת-רבעי ספר כתוב) של ספרים. הם נובעים מעצמם, כמובן (אחרת מה טוב בהם...). למשל, לפני כמה חודשים כשהתראיינתי לרשת א', העיתונאית שאלה אותי אם אני כותב כרגע. באותה שניה צץ לי רעיון לראש. שבוע אחר כך כבר היתה מוכנה תכנית לספר (ריגול באלף השני לפני הספירה, מיינד יו). למה אני לא יושב וכותב אותו עכשיו ברגע זה? אולי אני לא מספיק אובססיבי. | |
הוכחת משפט המדע הקולקטיביסטי
"מדע קולקטיביסטי" הוא תיאוריה שאומרת שניתן לפתור בעיות רק באמצעות שיתוף פעולה בין בני אדם.
משפט המדע הקולקטיביסטי אומר כי:
אם תיאוריה מדעית מובילה למסקנות פוליטיות קולקטיביסטיות, הרי שהתיאוריה המדעית שגויה.
המשפט לא אומר שלחלוטין אי אפשר לעשות דברים בשיתוף פעולה בין בני אדם. הפילוסופיה האובייקטיביסטית מבחינה בין שיתוף פעולה מרצון לבין שיתוף פעולה בכפיה. היא תומכת באופן נמרץ בביטול שיתוף פעולה בכפיה ומעלה על נס שיתוף פעולה מרצון. יתרה מזו, הפילוסופיה האובייקטיביסטית טוענת שפעולה אינדיוידואליסטית לעולם תהיה יעילה יותר מפעולה קולקטיביסטית. שוב, אין כאן שלילה של כל סוגי שיתוף הפעולה - את מרד הנפילים חוללו שלושה אנשים ששיתפו ביניהם פעולה ואף חילקו את העבודה ביניהם כך שכל אחד עשה משהו אחר.
הוכחת משפט המדע הקולקטיביסטי נשענת על משפט מסד הפילוסופיה ומשפט הפילוסופיה באופן המתואר להלן. בפוסטים הבאים אתן תזכורת לגבי פיתוח המטפיסיקה של תכלית עד כה, ואסביר את כל שלבי ההוכחה.
ובכן:
-
משפט מסד הפילוסופיה, הנובע משלושת אקסיומות המטפיסיקה של תכלית אומר שהאדם - כל אדם ללא הגבלה - יכול לקבוע ולממש את תכליתו בכוחות עצמו.
-
משפט הפילוסופיה אומר שמכיוון שכל אאדם מסוגל לקבוע ולממש תכליתו בכוחות עצמו, אין בנמצא בעיות פילוסופיות. כלומר, אין משהו שהאדם מנוע מלהשיגו באופן עצמאי.
-
משהו שעוד לא נתתי לו שם, אבל הוא נאמר כבר פעמים רבות לפני אז אני פתוח להצעות, המציאות ניתנת לדיעה, הבנה ושליטה. ההסבר הוא שהמשפטים לעיל אינם מנותקים מהמציאות.
-
מכאן יש שני כיוונים מקבילים:
-
מדע שגוי:
-
טענה הפוכה למשפט הפילוסופיה אינה נכונה.
-
המשפט "אי אפשר לעשות את זה" לעולם אינו נכון. זה לא אומר שאני מבין כרגע את אקלים כדור הארץ על בוריו ושולט בו ללא עוררין. אבל זה אומר שאי אפשר לטעון שאי אפשר להבין את אקלים כדור הארץ ולשלוט בו.
-
יש כאן כשל סיבתי: אם אני טועה בהנתי את המציאות, זה לא אומר שאי אפשר להבין את המציאות אלא שאני טעיתי לגבי הבנה של פרט כלשהו שהיה רצוי שאתקן את הטעות.
-
מדע קולקטיביסטי שגוי:
-
המציאות ניתנת להבנה ושליטה וכו' אבל לא על ידי אדם פרטי אלא על-ידי קולקטיב.
-
אנשים צריכים להכיר בכך שיש אנשים שמבינים את המציאות טוב מהם וכדאי למסור להם שליטה מלאה על תכליתם: שהם יגידו לכולם מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות את זה.
שוב, אני לא אומר שארין בכלל אנשים שהיו מעדיפים שמישהו ינהל אותם. אני אומר שהמצב הזה אינו טבעי ובוודאי אין להחיל אותו על אנשים שלא מעוניינים בכך.
אני גם לא אומר שאין אנשים שיודעים יותר טוב ממני מה טוב בשבילי (שני אנשים עולים בדעתי באופן מיידי :) אני אומר שביכולתי לשפוט האם הם אכן יודעים ולבחור לעשות כדבריהם.
שוב, שיתוף פעולה והכרה וולונטרית שיש מישהו שיודע טוב ממני בעניין מסוים (נניח, לא אני בניתי את המכונית שלי או אפילו יודע איך היא עובדת) לא שייך לכאן. אני תמיד יכול לבחור האם לקנות מכונית מסוימת ואפילו האם לקנות מכונית אף שאיני מבין לגמרי מה אני קונה. (אני רושם לעצמי לספר סיפור על איזו מכונית.)
-
יש כאן כשל תכליתי: מישהו שהיה רוצה לשלוט בתכלית שלי,מספר לי שכדאי לי לתת לו להחליט בשבילי.
פוסטים קודמים על משפט המדע הקולקטיביסטי:
| |
החלת משפט המדע הקולקטיביסטי על המשבר הכלכלי
כשהתחלתי לעבוד על משפט המדע הקולקטיביסטי, התייחסתי ל תרמית התחממות כדור הארץ. מכיוון שאובייקטיביזם היא פילוסופיה אוניברסלית שמקיפה את כל תחומי החיים, המשפט תקף גם לגבי השפל הכלכלי ההולך ומתעצם.
משפט המדע הקולקטיביסטי
אם תיאוריה מדעית מובילה למסקנות פוליטיות קולקטיביסטיות, הרי שהתיאוריה המדעית שגויה.
בחודשיים האחרונים, ממשלות העולם המערבי תומכות פה אחד בפתרון שכולל הפחתת הריבית והזרמת כסף ממשלתי לגופים פיננסיים כושלים. (כמעט ונפלתי בפח של גורדון בראון, רוה"מ בריטניה שאמר בתחילת השבוע שיוריד מע"מ מ-17.5% ל-5%. אלא שהוא מציע לעשות את זה יחד עם העלאה במס הכנסה. כלומר, אין כאן הבנה של המשבר וידיעה כיצד להיחלץ ממנו. אם הוא מוריד את המע"מ כדי להגביר את הצריכה, הרי שהעלאת מס הכנסה נועדה להפחית את היצרנות. אין מה לומר, פשוט גאוני.) לפי משפט המדע הקולקטיביסטי, אם אם נתון שממשלה מסוימת מטפלת במשבר באמצעות הפחתה בריבית והזרמת כסף ממשלתי, אז התיאוריה הכלכלית שהיא מחזיקה בה, שגויה. במקרה שלפנינו:
- מסקנות פוליטיות קולקטיביסטיות - הפחתת הריבית והזרמת כסף ממשלתי
- תיאוריה מדעית שגויה - ריבית נמוכה מעודדת צמיחה; הוצאה ממשלתית מעודדת צמיחה.
האמת, טריויאלי לומר שהתיאוריה הזו שגויה ואני לא היחיד ובטח לא הראשון שאומר את זה. מה שאני רוצה להדגיש, זה הניסוח. במדע הכלכלה בימינו הוג לומר שיש הרבה אמיתות. יש הרבה אנשים ויש להם הרבה מטרות, לפעמים סותרות, וכדי להשיג מטרה מסוימת, צריך לוותר על מטרה אחרת. למשל - ובמיוחד - אם רוצים לכונן מדינת רווחה, צריך לוותר על זכויות הפרט של משלם המיסים. אז זהו, שהיה אפשר להגיד את זה בתקופות שפע, בהן האנשים היצרניים יצרו מספיק עושר כדי שאפשר יהיו לשדוד מהם מספיק בכדי לכלכל את האנשים שבחרו לא לעבוד לפרנסתם. היו תקופות - מקום המדינה ועד לפני שלושה חודשים, נניח - שהמדינה תיגמלה אנשים עניים שפעלו בגלוי ובמודע להגברת העוני: מי שיילד יותר ילדים קיבל יותר כסף, מי שדאג לא לחנך את ילדיו ולהפוך אותם לאנשים מבוגרים חסרי כישורים בסיסיים להתפרנס בכוחות עצמם קיבל תמיכה מהמדינה עד דור אחרון, ועוד ועוד. היום, אין כסף, ואי אפשר לומר שהמדינה בוחרת להיטיב עם העניים ושזו בחירה לגיטימית. הבחירה להיטיב עם העניים כילתה את העושר בעולם. זה עד כדי כך פשוט. לא נעים לחשוב על כך שאנו עומדים בפני תקופה של רעב ומחסור, אבל זה כך. הראשונים לרעוב יהיו האנשים הלא-יצרניים. לא שלי יש מושג האם לא ארעב בעצמי בעתיד הקרוב (סתם, יש לאמיר אדנית עגבניות ועציץ תותים. יהיה בסדר). הם ילכו לבכות לממשלה שלהם, לה הצביעו בשום שכל ובתבונה מרחיקת ראות, אבל לא יהיה לממשלה מה לתת להם.פעם, היא היתה יכולה להגדיל את החוב החיצוני ולתת את הכסף הזה לעניים. היום, אין מי שילווה לה כסף. פשוט אין. לא יהיה לה מה לתת להם, ומכאן שהתיאוריה הכלכלית שתומכת בסיוע המדינה לאזרחים לא-יצרניים היא לא "בחירה באפשרות אחת מיני רבים" אלא שגיאה. פשוט כך. סיוע לעניים מגביר את העוני בעולם. זו האמת וחבל שהיה צריך להרוס את כלכלת כל העולם כדי להבין אותה. | |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
