| |
אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית
שטייניץ, תוריד מיסים |
כינוי:
אבי בן: 57
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2006
בני סלע wish list
- נאנסת תרצח אותו
ניסוח קודם (וקלוקל): מישהי תהרוג אותו באקט של הגנה עצמית
- במהלך הרצח ייהרג גם איזה שוטר/סוהר
| |
מה אפשר ללמוד מלבנון?
האם לבנון היא מודל למדינה שבה לממשלה אין תפקיד מרכזי?
מישהו שעבד איתי פעם נהג לומר "אין אדם שאין לו תכלית. לכל הפחות יוכל לשמש דוגמא שלילית".
דוד של הג'ומייל שנרצח אתמול, נרצח כבר ב-1982. עוד לפני זה, משפחת ג'ומייל הנהיגה את הפלנגות, שהיו מיליציה צבאית השייכת לשבט הנוצרי בלבנון. הם נכשלו מול פלישת אש"ף ב-1970, הם נכשלו מול הפלישה הסורית ב-1976, הם שמו יהבם בפלישה הישראלית ב-1982, לא היה להם אינטרס להשתתף בצד"ל (אם כי העובדה שהוא לא היה צבא נוצרי בלבד היא איוולת ישראלית), הם נכשלו מול עליית חיזבאללה. אם ישראל היתה מנצחת ב-2006, מי שהיה מוודא הריגה לחיזבאללה ולשיעים בלבנון היו הדרוזים. את הנוצרים פשוט כבר לא סופרים.
אני מכיר רק כח צבאי נוסף אחד במזרח התיכון שנכשל במשך כל כך הרבה מלחמות ברציפות.
ללבנון שלטון מרכזי חלש ולכן היא יעד להתערבות צבאית חיצונית (= ניסיונות כיבוש). האם זה טיעון בעד שלטון מרכזי חזק? אז, זהו, שבלבנון, שלטון מרכזי חזק הוא שלטון שבו הנוצרים נדרשים לשתף פעולה עם מי שלא מפסיקים להביס אותם בשדה הקרב. שלום בתוך לבנון נכשל פשוט משום שלאחד הצדדים תמיד משתלם להמשיך את המדיניות באמצעים אחרים.
הלקח מלבנון הוא שקודם תנצח בשדה הקרב, ורק אחר כך תציע לאויב שלך שלום.
כפי שרמזתי לעיל, יש עוד שבט מזרח תיכוני עם צבא חלשלוש שהלקח הזה יכול להתאים לו.
| |
בעד חרם על "ארומה"
לפי כמות עורכי הדין והיחצנים המעורבת בפרשה, לא נראה לי שאני יכול לומר שאני מחרים את ארומה כי הקפה שלהם גרוע.
אז אני לא אגיד את זה.
משעשע אותי לגלות שלי ולקשת הדמוקרטית המזרחית יש ערכים משותפים. (אין לנו, אבל אנחנו מחזיקים באותה הדעה לגבי מקרה אחד מסוים.)
"ארומה" ראוים לחרם, פשוט בגלל שהם מספקים חווית משתמש גרועה.
אני לא נכנס לכל עניין הזכיין-לא-אשם-שהוא-שותף-של-אידיוט (כפי שאומר שכיר עט של ארומה בעצמו).
אבל, אם כשאני נכנס לסניף של ארומה אני חושב מיד על בעלי הרשת ועל מה שאמר לאשה ההיא, יוצא שאני משלם בעצם גם על קפה וגם על מצב רוח רע(ים).
אי לכך, בלי להכנס לטיעונים מאוד מאוד מופשטים כמו "מחאת צרכנים זה דבר טוב אבל בואו נשמור אותה לדברים חשובים באמת" או לתהות איך בכל זאת קרה שאני יודע מה הטעם של הקפה של "ארומה" (עוד לא היה ארקפה/הילל/אילנס ליד העבודה),
מה שעשה בעל הבית של ארומה זה פשוט לדפוק את המוצר שלו.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
