מבצע "עופרת יצוקה" מופעל על הכלה אך מכוון בעיקר לחותנת (פתגם ביידיש שנהג להשתמש בו ראש הממשלה לוי אשכול). החותנת היא בנימין נתניהו שמלחמת עוטף עזה, עד "עופרת יצוקה", היתה עבורו רוח גבית להגיע לראשות הממשלה עם קואליציה נוחה. האינטרסנטים הגדולים של המבצע הם שר הביטחון וראש מפלגת העבודה אהוד ברק שהפך בשנים האחרונות לבדיחה פוליטית וראש "קדימה" ציפי לבני שלא הצליחה להמריא לאחר לאחר תחילת מערכת הבחירות. שניהם נצלו את שנאתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט לבנימין נתניהו ואת נכונותו לסייע לאהוד ברק במאמציו לשקם את עצמו.
הרג אויבי ישראל אכן אינו תכלית הפעולה בעזה, אבל אם הוא פועל יוצא של הפעולה הזו, אז למה לא. נכון, כפי שאומר מילשטיין במאמרו, שהיו למדינת ישראל שמונה שנים לבצע את הפעולה הזו (מאז אוקטובר 2000 הידוע לשמצה) ומכיוון שלא עשתה - אינה לה כוונה לעשות. עדיין, המוטו של הבינוניים מימים ימימה אומר שטוב מאוחר מאשר לעולם לא.
לגבי נתניהו, אני מאמין בלב שלם שהוא ייטיב לשמור על חיי משעשה זו אולמרט ומשייעשו זאת ברק (במידה ויעבור את אחוז החסימה) וליבני (במידה ו. נקודה). נכון שהמבצע בעזה מערים בפניו קשיים. כמועמד לתפקיד כה בכיר, אני מאמין שיש לו תכנית מגירה למצב אליו נקלע ושהוא ישכיל להפיק ממנו את המיטב.
בהקשר של הריגת אויבי ישראל, מתקיימת האימרה: קנאת סופרים תרבה חוכמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
