אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

קל ופשוט להיות נגד 892 (כאן יש ריכוז נאה של לינקים). כל שצריך זה לעשות מה שכולם עושים.
אבל תכלס, זה שהממשלה יודעת איזה פורנו אני אוהב, מתגמד לעומת זה שהיא יודעת כמה אני מרויח (וכמה אני מוציא, ואיך אני אוהב את המילואים שלי, ואיפה החסכונות שלי ועד כמה אני מאמין שהם לא יתאיידו אם אסכים לסגור אותם עד הפנסיה בתמורת לאיזו הטבת מס מעליבה).
מי שרוצה לדעת למה יש במדינה הזו פוליטיקאים ש-892 נשמע להם סביר והגיוני, ייטיבו לעשות אם ייזכרו באלה שאמרו שבמקום ששורפים ספרים ישרפו אנשים, על שלל הווריאציות מבית מדרשן של ברית המועצות וגרמניה.
מי שרוצה שיעזבו לו את האינטרנט, שיעזוב לי את המשכורת.

מה שטוב בבלוג החדש שלי ב-SharePoint זה שאף אחד לא יכול לקרוא אותו אלא אם נתתי לו הרשאה. מיקרוסופט עד כדי כך דפוקים, שגם אם יש למישהו הרשאות לכל ה-SharePoint (כלומר, לכל העבודים אצלנו...), עדיין אין לו שום הרשאות בבלוג שלי: לא לקרוא אותו ולא להגיב עליו. למבוכתי, כשהכרזתי על הקמת הבלוג בשבוע שעבר, קיבלתי המון מיילים של מזל טוב, אף תגובה לאף פוסט, וכמה מילמולים בפינת קפה בסגנון "אחי, למה לא אירגנת לי גם הרשאה".

חמישה פוסטים בלי אף תגובה. מה אני אמור לעשות, לכתוב על סקס?...