המושג מרי אזרחי מעורר יראת כבוד. במחי מעשה חוליגניזם, אתה לפתע פתאום הופך מסתם עוד ערס למרטין לותר קינג בכבודו ובעצמו. פתאום אתה יודע להגיד איפה על המפה נמצאת מונטגומרי, אלבמה. פתאום אתה אישה כושית שרחמנא ליצלן צריכה לעמוד כשהיא נוסעת באוטובוס. יש סיכוי שאנשים שלעולם לא יעלו בדעתם לשאול איך קרה שמאה שנים אחרי ביטול העבדות הכושים עדיין משתוקקים לחזור לסיר הבשר, יקראו עליך באיזו אנציקלופדיה חופשית אינטרנט ויחשבו עליך דברים טובים. טובים כמיטב יכולתם, זאת אומרת.
אבל כשחבר כנסת ישראלי אומר שהוא בעד מרי אזרחי, הוא למעשה טוען שהוא עצמו אינו ממלא את תפקידו כהלכה. הוא כבר חבר כנסת, הוא כבר שיכנע אנשים שיצביעו בשבילו כי הוא יכול לקדם מדיניות מסוימת. לא פחות, הוא מאמין בלב שלם במשחק הדמוקרטי. הוא מאמין בו עד כדי כך שהוא מוכן לקבל משכורת בעד חברותו בכנסת.
אז אחרי שנתיים-שלוש בבית הנבחרים - ועוד שנים ארוכות בראש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני, שאותו אני דווקא מאוד מעריך - מה שחבר הכנסת צריך לעשות, אם הוא אכן מאמין במרי אזרחי, זה פשוט להתפטר מהכנסת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
