אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

הנשיא בוש אמר בסוף השבוע לאזרחיו שההוצאה המתוכננת של 700 מיליארד דולר נועדה לאפשר להם להמשיך לקנות מכוניות. כלומר, אם הם רוצים להמשיך לבזבז כסף, הם צריכים לבזבז הרבה יותר כסף. אז ככה נראה מיתון?
אף פעם לא חוויתי מיתון.

כלומר, היה הדברצ'יק הזה של 2001 בעטיו חיסלתי את עיסקי הכתיבה הטכנית שלי וחזרתי לעבוד כשכיר בלבד, ואפילו הייתי מובטל לאיזו תקופה. אבל זה לא שבאמת הרגשתי את זה בעו"ש שלי, נניח, ופיגרתי בתשלומי המשכנתא, חלילה. בשבוע שהחזרתי את הלאנטיס ההיא, קניתי אופניים - והשאר הסטוריה.
אבל פעם מזמן, כשעצרו את האינפלציה ב-1985, הבנקים אמרו לאנשים חשבו שהם צריכים אשראי: הלוואה של מאה אלף שקל לא ניתן לכם, אבל אם תיקחו חצי מיליון שקל, הצ'ק יהיה מוכן בעוד שעה (עד 1983 היה אפשר להשקיע את הכסף הזה במנוות הבנקים ולהמר על יציאה בזמן, אבל אחרי שהבועה הזו התפוצצה, הבנקים אפילו לא טרחו "לייעץ" מה לעשות באשראי האדיר). עכשיו, לך תנסה להחזיר פי חמש ממה שתכננת, כשתכלס אין לך מה לעשות בכסף שנתנו לך ואי אפשר להשקיע אותו בשום דבר.
בוש אומר לאזרחים שלו פחות או יותר את אותו דבר: או שלא יהיה כסף בכלל, או שתמשיכו לחיות בחוסר אחריות כמו שהיה עד עכשיו, רק שעכשיו גם תשלמו על זה.
ואני אומר: מה היה כל כך רע ב-1929?
מיתון אומר שלאנשים אין כסף לקנות כלום, נכון?
אז זה אומר שהמחירים יורדים.
אז, זה אומר גם, שאם יש לך מעט כסף פנוי, הוא פתאום שווה הרבה יותר.
זה כמו לקנות כל החיים סטייקים מופשרים שנמכרים כטריים, ופתאום לגלות שאיטליז עיראקי מטירה מוכר סטייקים טריים בחצי המחיר (למודאגים: הבשר סבבה עם חותמת כחולה, והוא כל כך רך שאפשר לאכול אותו טרי, ישר מהמקרר. כמעט לא צריך מחבת ולא גריל ולא כלום).
אז לא יהיה איפה לקנות מכוניות בליסינג. גם לא יהיו אנשים שיש להם עבודה והם יכולים לקנות מכוניות. יכול להיות שהמחסור במכוניות חדשות יעלה את מחיר המשומשות, אבל השכל הישר אומר שמכיוון שמחירי החדשות יירדו, לחברות הליסינג יהיה מלאי ענק של מכוניות שאין מי שישלם אותן והן יעמדו למכירה.
מיתון זה לא בהכרח דבר רע.
פחות אנשים שיש להם כח קניה אומר ירידות במחירים. לדעתי - אם כי כששאלתי אמרו לי שאי אפשר לכמת את זה - מחירי שכירי הדיור המטורפים בתל אביב נובעים לאו דווקא מהצרפתים אלא יותר מזה שמתכנתים בני 30 מרויחים היו פי ארבע משהרויחו לפני עשר שנים ואין להם בעיה להשכיב חמשת אלפים שקל לחודש על איזה חמישים מטר בני שמונים שנה שהבעל הבית שיפץ ממש לא מזמן (בפעם האחרונה שירד הביקוש לדירות בתל אביב). הם מרויחים פי ארבע מאשר לפני עשור אבל השכירות עולה רק פי שניים משעלתה אז - שגשוג במיטבו - אבל גם רמז למה שיקרה כשיהיה מיתון: יהיה קל וזול לגור במרכז תל אביב.
אז שבוש לא יקשקש, יכול להיות שמיתון זה דבר טוב.
*
במקום לפחד ממיתון, צריך לפחד מפוליטיקאים.
*
שנה טובה ומתוקה.

מישהו שמכיר אותי די טוב אמר לי היום:

אבי, נכון שהפחד הכי גדול שלך זה להתקע בצוללת ורודה של אומואים בלב ים?

הפחד הזה ממוקם גבוה, אבל הוא לא מתקרב לפחדים כמו לבוא לעבודה עם האוטו, לשכוח את זה ולחזור הביתה ברכבת (כך שצריך לחזור ברכבת ולהביא את האוטו). הוא לא ממוקם גבוה כמו פחדים יותר טריויאליים כמו לצאת מהאוטו ולשכוח לנעול אותו. אם כבר התרחקתי מהאוטו, אני לעולם לא חוזר אליו ובודק האם נעלתי אותו.
השבוע זה התנקם בי.
אחר הצהרים נסעתי לנמל תל אביב. מכיוון שהתעצלתי לקחת את התיק איתי, נעלתי אותו בתא המטען של האוטו.
או שלא.
כשחזרתי לאוטו, התיק לא היה בתא המטען, או בתוך האוטו. הייתי כל כך מבוהל שהגשמתי את הפנטזיה הנשית האולטימטיבית: התקשרתי לאישתי וכל שאמרתי היה "תגידי לי מה לעשות".
הלפ-טופ היה בעבודה, הארנק היה עלי. מה שהיה בתיק זה תעודת זהות (100 שקלים תעודה חדשה ו-30 לתמונות פספורט), דיסק און-קי (בן 3-4 שנים, מן הסתם הגיע הזמן לקנות חדש) ודיסק של עלמה זהר (60 שקלים).

יומיים אחר כך התקשרו אלי ממועדון החותרים בירקון ואמרו שמצאו את התיק במים. (שיט, אם זה היה תיק יותר גדול ויותר אדום היו כותבים עלי בטלוויזיה.) צהלתי, אז הרגיעו אותי ואמרו לא לצפות להרבה.
הייתי אצלם היום, שאלתי איך אני גומל להם, אמרו שאבוא לשיעור ניסיון בקיאק.

קבענו ליום ראשון.