הבטלה ועונשה |
| 5/2007
 מועקה מועקה. מאז יום ראשון. לא בדיוק ברור למה. נשימה שיטחית, משהו לוחץ על החזה, הכל כבד. אני פשוט לא מצליח להכניס מספיק אוויר לריאות שלי, גם כשאני מנסה לנשום הכי עמוק שאפשר. אני ממלא את הראות ועדיין חסר לי אוויר. מין תחושה שאני עושה דבר שאני הולך להתחרט עליו מאד. או שאולי כבר עשיתי דבר שאני אתחרט עליו. או מתחרט עליו כבר עכשיו. רק שאני לא ממש מצליח לראות מה זה הדבר הזה. בדומה לתחושה שיש לי אחרי איזו הופעה נוראית. משהו שגורם לי לא לרצות להראות יותר בציבור. מוזר. דווקא בשבועיים האחרונים סחבתי ממש יפה. היה לי פרץ אנרגיה לא ברור. עשיתי דברים. אפילו לא בכיתי (טוב מלבד התקרית המוזרה ביום חמישי). אולי יש יותר מידי אנשים שיותר מידי כועסים עלי. קרובים, רחוקים, אהובים ושנואים יחדיו.
בא לי להעלם.
לא נורא, נמשיך לסחוב. יעבור. אולי.
| |
|