גברת ורטיגו.

אני אוהבת את הדירה שלי.

כמה שלפעמים רע לי שם, הצלחתי ליצור בועה קטנה צדדית לחיים האמיתיים שלי.

לפעמים אני באמת מעדיפה להישאר שם, ולא לחזור הביתה.

זה פשוט מאוד, בדירה שלי החיים שלי בבית- נשארים בבית.

והחיים בדירה הם שונים, לחלוטין, העצמאות, המשמעת העצמית הזאת שאין לי מושג לפעמים מאיפה היא מגיעה.

לפעמים גם התמימות שבעיר יכול לעודד אותי, האיש שברחוב מתקן נעליים, משהו שבבית אין סיכוי שאני אראה.

ברור שלפעמים קצת רע לי שם מבחינת חוסר היכולת של הדירה הזאת להיות נקייה [באמת, כמה שלא ננקה היא תתלכלך אחרי דקה].

לפעמים גם נורא בודד, כי להיות כל היום עם ילדים בני 11 יכול להיות מעייף.

אבל זה זמן מצויין כדי להכיר את עצמי לעומק, מכל הבחינות.

הרבה החלטות נבונות מגיעות בידיוק מהמקום הזה,

של שקט מוחלט.

לפעמים הדירה גם מהווה מקום מפלט מכל הבעיות הריגשיות, אולי זאת הדחקה, ואולי זה דווקא טוב- פחות לחץ, פחות שטויות.

תשוקה.