טרנספורמציה

זה מוזר.

איך הכל ניהיה שונה בבית של סבא וסבתא...

איך פתאום האוכל נעשה יותר טעים -

אפילו משהו פשוט כמו ספגטי.

ואיך אפילו באמצע הקייץ אני שותה תה חם.

ובבית של סבתא וסבא אי אפשר לשתות תה רגיל,

חייב להיות בו דבש. זה מוזר -

איכשהו, עוד לפני שאני שמה את הדבש בכוס,

לתה יש צבע וריח של תה עם דבש...

והעוגיות שסבתא מכינה הן הכי טעימות,

אמא אפעם לא יודעת איך להכין לי כאלו...

ורק סבא יכול להגיד לי "מאמי" בלי שזה יישמע ערסי,

או פרחי, או שכונתי שכזה...

איך בבית של סבא וסבתא אני יכולה למשוך

שעות בתוך המקלחת...

ואיך כשאני נכנסת הם ישר יודעים שזאת אני,

אמא שלי אפעם לא מזהה ישר שזאת אני כשאני חוזרת.

איך זה שבבית של סבתא וסבא אני מרגישה כמו ילדה קטנה,

אפילו שאני הבת הבכורה והנכדה הכי גדולה...

ובבית של סבא וסבתא הכל תמיד נראה נקי כזה,

אפילו אם יש 1000 כלים בכיור.

ובבית של סבא וסבתא, אפילו כשהוא ריק,

ואני לבד בבית של 4 קומות, אני לא מרגישה אפעם לבד.

ואצל סבא וסבתא להכל יש ריח שונה,

בעיקר כשפותחים את החלונות הקטנים במטבח ויש ריח

מיוחד כזה, שיש רק לעץ תאנים בחצר של סבא וסבתא,

לשום עץ תאנים אחר אין את הריח הזה.

ואיך בבית של סבתא וסבא אני תמיד מתכסה בפוך,

גם בקייץ.

ואיך למרות שאני מכירה כל פינה בבית הזה,

הבית הזה תמיד נותן לי להרגיש שיש בו עוד המון סודות.

ואיך בבית של סבא וסבתא אני יכולה לשבת בשקט במיטה,

וזה פשוט לא יכול לשעמם.

איך זה שאני יכולה לצאת למרפסת,

לנשום אוויר, לעצום עיניים, לקרוא ספר, או סתם להסתכל בכוכבים,

ולהרגיש כאילו שזה הבית שלי. בפעם הראשונה...

והאחרונה שלי...

אי פעם בחיים.