טרנספורמציה

אני המומה...

אני לא מעכלת שזהו, עוד טיפה יותר מחצי שנה,

אני כבר חוקית, אני בת 18.

סופסוף צה"ל נזכרו שהם רוצים לגייס אותי

ויש לי צו ראשון מחר...

לא מעכלת שתוך שנה (פחות או יותר) אני חיילת.

פאק, זה מרגיש כאילו רק אתמול הייתי בת 6,

כאילו רק אתמול הלכתי לכיתה א',

כאילו רק אתמול למדתי לכתוב בכתב יד,

כי כבר בגיל 4 ידעתי לקרוא ולכתוב בדפוס.

זה מרגיש כאילו רק אתמול הייתי בוגרת יסודי,

כאילו רק אתמול עבדתי שעות על מופע הסיום של כיתה ו',

כאילו רק אתמול התקבלתי לבית ספר שהכי רציתי,

כאילו רק אתמול בחרתי את המגמות שלי.

ועכשיו? שנה.

שנה זה כלום..כבר עברתי 17 כאלו,

מי כמוני יודעת ששנה זה כלום.

ועוד יב'... פאק. יב'.

חלמתי על זה ועכשיו... כלום =\

זה רק יב'. זה לא כזה מיוחד.

אבל, היי, אולי זאת רק אני,

ההלם עדיין משגע אותי.

עוד שנה. אני חוקית, אני לבדי,

אעשה מה שאני רק רוצה,

סופסוף.

זה חופש!