טרנספורמציה

יצאתי לרוץ,

שמתי מכנסי ספורט רחבים,

גופיית ספורט שחורה וקצרה,

נעלי ספורט כחולות ושחוקות

וסרט בשיער.

בדרך ראיתי עטלף,

עף כאילו מסמן לי לאן להמשיך.

הדרך הזאת הייתה סבוכה,

כמו יער ענק,

יער של מחשבות,

חלקן ישנות כמו עצים גדולים,

עם גזע ענק שכבר הספיקו להשריש שורשים עמוק באדמה...

חלקן רעננות וצעירות,

כמו פרחים קטנים שלבלבו לא מזמן וממלאות כל פינה ריקה...

ובדרך ראיתי כלב,

מביט לכיוון שעליי להמשיך בו.

הדרך הזאת הייתה תלולה,

כמו איזור הרהרי,

הרים של רגשות,

חלקים עצומים שאיני יכולה לראות מעברם,

כאלו שחוסמים הכל וכל עוד הם שם אתה מרגיש בטוח ועם זאת מסוקרן...

חלקם קטנים שיכולתי לראות מה נמצא מעברם,

כאלו שעל אף שטיפסתי מעליהם לא הוסיפו לי דבר כי ידעתי מה נמצא מאחור ובכל זאת טיפסתי אותם...

ובדרך ראיתי חתול שחור,

יושב על חומה ומביט עליי ואז אל הדרך.

הדרך הייתה עמוקה וסוערת כמו ים,

ים של ליריקה ולחנים,

חלקם עמוקים עד כדי פחד,

כאלו שכשאתה שומע אותם אתה שוקע אל מקומות חדשים כל פעם...

חלקם שקטים ומרגיעים,

כאלו שכשאתה שומע אותם אתה כאילו צף על המים כשהשמש מרצדת על הפנים ומרגיעה...

ובדרך ראיתי להקה של עורבנים,

על כל העצים מסביבי יוצרים שביל.

הדרך הזאת הייתה שונה.

היה בה הכל וכלום כאחד.

היא הייתה סוערת ושקטה.

עמוקה ורדודה.

תלולה ומתונה.

סבוכה וקלה.

ועכשיו מה שנותר ממנה,

הן זוג נעלי ספורט שזרוקות ליד השידה,

בקבוק מים שלגמו ממנו במדף השני במקרר,

מסך מלא מילים של בחורה תשושה

ונפש אחת שלמה ושקטה.

זאת הייתה דרך אל הלא נודע...

לילה טוב.