טרנספורמציה

צוללת אל תוך זכרונות הקיץ האחרון,

כמו אל תוך בריכה צוננת ומרעננת,

פותחת את עיניי מתחת למים לראות

וכל הזכרונות כמו זרם מים,

מופיעים לי מול העיניים:

מסיבות קיץ על החוף כשכולם מזיעים,

נדבקים זה לזה באובדן חושים,

רוקדים תחת זיו כוכבי השמיים,

בתוך המוזיקה בליל קיץ משכר.

ימים שטופי שמש שבהם היינו בים,

אוויר מלוח, חול לוהט,

טיפות מלוחות מתייבשות על העור.

מתמכרים לרחש הגלים והצחוק שמסביב.

לילות ארוכים של סוף אוגוסט,

יושבים במרפסת, צוחקים, נהנים,

מנצלים כל שנייה מהלילות הצוננים,

שהגיעו בסוף היום הלוהט שכלא אותנו.

ופתאום, כמו לצאת מעל למים לקחת אוויר,

הגשם מכה בפניי - לא עוד קיץ.

לא עוד מסיבות בחופים,

לא עוד ימים בים הכחול המלוח,

לא עוד לילות ארוכים במרפסת.

נום לך קיץ, רחוק מהכל,

החורף ישטוף מעלינו את הזכרונות,

יפנה מקום לשובך,

זה היה הקיץ האחרון שלי חופשיה.

ביוני, כשתחזור, אני אהיה חיילת עצובה.

דן מינסטר כתב - "בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה".

טוב, דן, צר לי להודיע לך שפשוט לא ידעת איפה לחפש.

אני לא מאמינה זה הקיץ האחרון שלי חופשייה.

דאמ. צבא ומשם לעולם האמיתי.

קיץ. שלא תגמר לעולם...