עוד רק ילדה

אז עכשיו אתה חוזר בחזרה.

קצת אירוני לא? בידיוק כשאני מפסיקה לחכות ומכירה גבר חדש(שלשם שינוי כן עושה לי את זה) אתה מתקשר.

כן,תתפלא,המשכתי הלאה,והיה לי טוב.טוב מאד.

קרנתי וזהרתי.

יצאתי והכרתי.

למדתי ונפתחתי.

כל יום שישי הייתה מדליקה נרות שבת ומבקשת שתחזור אלי.מתפללת לבורא עולם שיחזיר לך אותי.

ובאותו יום שישי שהתייאשתי ולא ביקשתי את זה-אתה חזרת.

בשתיים בלילה טלפון, השם שלך. ת'אמת אפילו לא התרגשתי.

ה' יודע למה. אולי בתת מודע שלי ידעתי שתתקשר, אולי לא היה לי כבר אכפת ואולי הייתי שיכורה מידי.

נסעתי אליך, למקום המוכר. אתה החולשה שלי-ללא כל ספק. הסקס היה נהדר אבל אחריו שוב באה תחושת המחנק הזאת שאפפה אותי בחודשיים עוד קודם לפרידה.

אתה מחלה ואני נדבקתי בך, אתה בדם שלי באוויר שלי בהוויה שלי.

עשיתי לך את הדרך קלה, לא התאמצת כלל. אם אפשר להסיר את כל המשפטים השוליים אפשר לסכם את השיחה ב''את באה?'' ''כן''.

יום אחרי כבר התקשרת לחצי מהמשפחה שלך כדי לבשר שחזרתי. אמרת לי אפילו שחודש מראש הודעת לאבא שלך שאני חוזרת.

אז עכשיו השאלה המתבקשת, אתה עד כדי כך לוקח אותי כמובן מאילו?

או שאתה פשוט משוגע וחושב שאתה באמת יכול לעשות סטופ על הכל וללחוץ פליי שמתחשק לך.

אף פעם לא עמדה בפני התלבטות שכזו. מצד אחד עומד בפי בחור מדהים שמעריך על גבול המעריץ אותי ומצד שני עומד אתה. טווס עם אגו מנופח.

ברור לכלונו מה הלב שלי אומר. אבל הראש? ואוו ואוו נשבעת שבחיים לא חשבתי ככה חזק.