שלושה חודשים בלעדיך והופעת פתאום.
אף פעם לא הייתי מאמינה גדולה. תמיד חשבתי שאמונה היא לחלשים, לכאלה שמחפשים סיבה, כוח עליון, או סתם להסיר אחריות מהחיים ומהמעשים שלהם.
כשהכרתי אותך האמונה הפכה לחלק חשוב בחיים שלי כי אחרת פשוט אי אפשר.
הייתי צריכה למצוא סיבה לכל מה שקורה וכשלא מצאתי אחת הגיונית פניתי למעלה וקיוויתי שיש דברים שגדולים ממני להבין.
הייתי צריכה למצוא כוחות כדי להמשיך איתך(או בלעדייך ברגעים מסויימים).
הייתי צריכה למצוא מישהו לספר ולהתפלל ולבקש ממנו את הדברים שלפעמים התביישתי להגיד בקול רם.
בכל יום שישי בהדלקת הנרות הייתי מבקשת דבר אחד. שתחזור, שתבין, שתיהיה שלי שוב.
ביום שישי האחרון ניסיתי להתחכם, וביקשתי שתחזור גם אם זה לא לטובתי.
וחזרת.
מה יש לי להגיד? יש להזהר במה שאתה מאחל לעצמך.
לא הייתי מוכנה לזה, באת לי משום מקום.
הייתה משהו ששמתי מאחורי בחיים והנה, כשאני מצליחה לעשות צעד קדימה אתה מושיט יד ומבקש שאחזור.
בעיקרון ההתלבטות לא הייתה אמורה להיות קשה. יצאת חרא, רע, מגעיל, שפל, התנהגת אלי כאילו אני איזה סטוץ מציק ולא כאילו הייתי איתך כמעט שלוש שנים. והנה,אתה מתקשר, חוזר עם הזנב בין הרגלים ומבקש שאחזור ''הביתה''. מה יותר מתוק מזה?
אז זהו, יקירי, אני אוהבת אותך.
יפה שלי, היום לראשונה מזה שלוש שנים אמרתי לך ''לא'', הבנתי שאהבה זה לא הכל בחיים.
חיכתי לרגע שתחזור חודשים וכשחזרת הוצאת אותי מהיציבות שבניתי לי בעבודה (קשה) מאז שאתה לא פה.
אני לא ארשה לך לעשות את זה ולא אתן לזה לקרות.
בחודשים האחרונים הבנתי שאני הכי חשובה פה, שאותי אני אוהבת הרבה מאד ושאני לא אתן לאף אחד לפגוע בי, כולל אותך.
היית בהלם, אין ספק. שאני אגיד לך לא?!
אתה מתרץ את זה בטענה שפשוט פתחתי את העניים וראיתי מה יש בחוץ. כניראה שכואב לך להתמודד עם העבודה שלא באמת מעניין אותי מה יש בחוץ ושההתנהגות שלי נובעת ממה שהחיים ''הפילו'' עלי, או שיותר מדויק להגיד-מה שאתה ה פ ל ת עלי.
בן אדם יכול לעשות מה שבא לו בחיים, הכל כולל הכל. אבל שידע לשאת בתוצאות שלו. וההתנהגות שלי היא תוצאה של ההחלטות שלקחת בזמן האחרון.
אני מקווה שיכאב לך, אפילו יותר ממה שכאב לי, שכל יום תילך לישון ותקום בבוקר עם הידיעה שאתה זה שהרסת ושבגללך ובאשמתך איבדת אותי.
החזרת אותי בערך חודש אחורה, אבל לא נורא, גיליתי על עצמי שאני חזקה יותר ממה שחשבתי. הכל בסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
