יס דוקו דאגו השבוע לרענן את ההיצע הקבוע והקרינו את כל סרטיו של מייקל מור וחתמו בסרט שחוקר את מור האדם והיוצר בשם מעורר מחלוקת.

מור הוא דמוקרט שמאלני שצורח בכל הזדמנות שאמריקה רקובה, אני מניח שאם יאלץ להגדיר את עצמו הוא ינסח במילים טיפה יותר מסוגננות רעיון דומה.

הוא מניפולטור וסרטיו ערוכים ומספרים את מה שמור רוצה לספר אבל קשה לקחת ממנו את הטייטל כמחייה הז'אנר וכנראה יוצר הדוקומנטרי היחיד שמסוגל להרים בלוקבאסטר ולהביא צופים לקולנוע. הסרט על מור מצא מעט מאד סתירות לגבי עובדות שמור מציג ובסך הכללי הייתי אומר למרות האורינטציה הברורה בהם, מור הוא לא רק יוצר מוכשר, הסרטים שלו מאפשרים לצופה למשך שעתיים לפחות לדון עם עצמו על אג'נדה שלא תמיד הוא נותן את הדעת עליה.

אחרון סרטיו, קפיטליזם סיפור אהבה לטעמי מהסרטים החשובים שכל אחד שחושב שאין טוב מהמציאות המערבית בעולם, חייב לראות.

אמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, החלום האמריקאי, אלה לא סתם סיסמאות מדובר בהרבה מעבר, קונספט שדי מזכיר לי את מפעל הפיס – מוכרים לנו חלום על התעשרות מהירה, מגרים את הפנטזיות בסיפורי זכיה ואת כל המערך, פרסי הזוכים, משכורות, פרסום והפצה למעשה מממנים משתתפי ההגרלות.

ההורים שלי עשו שני סיבובים בארה"ב למשך מספר שנים בשנות השישים והשבעים והוקסמו לא מסיפורי ההתעשרויות או הגודל ואפילו לא מלהרוויח בדולרים ולחזור לארץ עם דולרים אלא מהעובדה שאם יש לך עבודה קבועה אתה מסוגל להחזיק משפחה בכבוד, בית ורכב, או במילים אחרות מעמד הביניים חזק שמהווה את לב המדינה.

הסרט מתחיל עם הקבלה לתקופה שבה רומא הייתה מרכז העולם וסיבות דומות להיום שהביאו לנפילתה וממשיך עם אחד האספקטים שמעולם לא נתתי את הדעת לגבם – הסיבה לפריחה בארה"ב בשנות ה 50,60,70, ארה"ב יצאה כמנצחת הגדולה של מלחמת העולם השנייה. זה חצי נכון, ברור שזו הסיבה אבל מעולם לא השקעתי מחשבה בעובדה שארה"ב ריסקה את המתחרות – גרמניה ויפן ושאר המערב שהיה בצד המנצח גם הוא נפגע אנושות ואיבד את מעמדו. ברגע שהנפגעות החלו להתאושש, קרי אמצע שנות השבעים, איתה החלה נסיגה בעוצמה הכלכלית של ארה"ב שהגיעה לשפל ראשון בסוף שנות השמונים, פריחה רגעית בתחילת התשעים, בועה הזויה ב -2000 והתרסקות ב – 2008.

כל עוד שהחיים היו טובים באמריקה והפמפום הקבוע למוטו שגם אתה יכול אם רק תעבוד קשה להנות מהחלום האמריקאי, הכל היה טוב.

אבל ברגע שהכל התרסק צריך להתחיל לשאול האם קפיטליזם הוא טוב או רע?

המפעלים לכל אורכה ורוחבה של אמריקה, שהחזיקו עיירות שלמות בחיים נעלמו וארה"ב הפסיקה להיות מדינה יצרנית, היא מספקת היום לעולם שני דברים – נשק וניהול פיננסי.

מיטב המוחות האמריקאיים היום מופנים לעבר שוק ההון, היכן שהכסף הגדול נמצא ובאחד הרגעים היותר משעשעים בסרט מייקל מור מנסה להבין קצת על מכשירים פיננסים ומה הם ניגזרים, פונה לסמנכ"ל בלימן ברדרס ופרופסור לכלכלה בהרווארד לקבל הסברים. הגמגום של שניהם וחוסר היכולת שלהם לפלוט הסבר קצר וברור, למרות שאני מעריך שלבסוף הם כן סיפקו אחד כזה, מעורר תהיות וגיחוך.

משבר הסאבפריים הוא תולדה של חזירות קפיטליסטית ומקורו משניים – מכירת משכנתאות לבעלי קרדיט גרוע, מה שיצר בונוסים למוכרים, ומכירת רעיון כי הבית שלך הוא למעשה אוצר גלום שעקב היותך מטומטם, אינך מממש. גש אל הבנק וקבל הלוואה כאשר כערבון הצג את ביתך ומנף את הלוואה להשקעה ויצירת רווח עתידי.

אמריקה היום מרוסקת, מעמד הביניים שלה בקושי נראה ובין מיעוט שמחזיק 99.9% מהכסף באמריקה ובין שאר העם, מעולם לא היה פער כזה.

הסרט מציף את אחד האבסורדים הגדולים ביותר שאולי לא ידעתם, מי ששולט באוצר בארה"ב בשנים האחרונות כולם יוצאי הנהלת גולדמן סאקס והמהלך הראשון לסיוע מצד המדינה כשהמשבר פרץ, הוא אחד המהלכים הכי מפוקפקים אי פעם בהיסטוריה הכלכלה האנושית. 700 מיליארד דולר הועברו לבנקים מבלי לדרוש מהם דבר או אפילו להציג תוכנית להיכן הכספים ינותבו.

נכון שהסרט מסיים בנימה אופטימית כיוון שמועמד הדמוקרטי זכה (היום גם הוא יודע שלא ממש יש הבדל) ומבחינת מור זהו ניצחון שיש לו חלק בו, אבל גם לו ברור שכל עוד שהכסף מוחזק אצל מיעוט שולט הסיכוי לשינוי משמעותי קטן.

אז קפיטליזם זה רע? כנראה שכן למרות שמה שמציע מור, הגישה הדמוקרטית האבסולוטית יפה רק באוטופיה ואני לא מאמין בה, נכון שאת החלום האמריקאי יש כאלה שהגשימו אבל כנראה לעבוד ממש קשה לא יספיק, תאלץ להיות או מארק צוקנברג, ביונסה או לברון ג'יימס.

מה כן יכול לגרום לשינוי לפני שההמון שמשחיז את הגליוטינה יצא לטבוח בעשירים, בראייתי אני מזהה פתרון אחד, לנטרל את העושר מלהיות באותם ידיים כל הזמן. במילים אחרות מס ירושה של 99% מעל סכום ירושה שיותיר סכום נכבד בידי היורשים, כמו 10-20 מיליון דולר.

אני אסביר, לא חשוב כמה אדם מסוים מוכשר, מי קבע שיורשיו יהיו מוכשרים באותה מידה? ליורש מיליארדים יש השפעה על כל אחד ואחד מאיתנו אם נכיר בכך או לא.

אין ספק שטד האריסון היה גאון פיננסי אבל תנו לי סיבה אחת טובה מדוע לשרי האריסון ניתן הכח להשפיע על החיים שלנו? רק כי נולדה לאדם הנכון? קצת מטופש שחושבים על זה.

הקלישאה אומרת שאם נדמה שהדור השני היה גרוע בדר"כ הדור השלישי מתעלה עליו ואין גרוע ממנו.

בואו נניח ש -20 מיליון דולר היו נשארים אצל שרי והשאר היה הולך למדינה, לה עדיין היו חיים נוחים מאד ואם היא אכן אדם מוכשר, מקפצה למינופם. בינתיים, כספי הירושה היו הולכים לשיפור חיי כל אחד ואחד מאיתנו.

אתם באמת רוצים שבעוד 15-20 שנה היורשים של תשובה ודנקנר ינהלו את המדינה רק בגלל שנולדו לאדם הנכון? אני לא.