איזה בלאגן הולך להיות השנה בתימניאדה...חבל לכם על הזמן!

מעודה בשנה שעברה הכוכב הנולד,

צוברי חוזר עם מדליה מהאולימפידה,

סחוג על כל שולחן ואולי גם אנחנו נזכה בפעם הראשונה לראש ממשלה שחור בבחירות הקרובות.

רק לי הם מזכירים שמות של חבר'ה מהמחלקה - מעודה (זה שמזמין את כולם אליו בשבת לג'חנון של אמא, אבל שנה וחצי של מסלול ואף פעם לא יוצא) וצוברי (המניאק שתמיד מאחר להחליף בשמירות ומרוב פאקים תמיד נשאר שבת, אבל משוכנע שבחיילות – אין עליו. רק תראו אותו איך הוא במבצעי)?

בכל רובד אחר בחיים, בעיקר בספורט, נטחנת עד דק הקלישאה שהניצחון הוא העיקר ואף אחד לא זוכר מי היה הסגן של בר-כוכבא,

עד שמגיעים לאולימפידה – מקום שלישי ואתה חוזר ארצה מלך. לא אבסורד?

המדליות של יעל ארד וסדמג'ה נהנו מהראשוניות שלהן אבל אחרי שפרידמן כבר הביא זהב... נדמה לי שלהוציא מדינה שלמה לכיכרות היום, קצת מוגזם.

אחלה הישג לצוברי, נהנתי ממנו למרות שלהנות ממשט גלישה צריך הרבה מאד סמים וגג צפיה בחצי דקה האחרונה שמקרינים את דירוג השייטים. אבל בסופו של יום, זהו הישג אישי לא משנה באיזה עטיפה נכרוך אותו.

אז נרים כוס יין?

כן, גם אני צפיתי בגמר של כוכב נולד (שמעתי שהיום זה כבר לגיטימי לספר דברים כאלה בקול רם)

ולראות את הילד הזה על הבמה מרים את ים האנשים בכנרת היה מרשים.

קצת מזכיר לי משהו שחברי הקווין פעם אמרו באלף אלפי הבדלות.

כשרעיון הלייב-אייד כבר התחיל לרקום צורה, בוב גלדוף פנה לקווין שהם חייבים להשתתף במופע. הוא קצת חשש לפני וניסה למכור את הבקשה לפרדי מרקיורי (שאני חייב להודות, הביסקוויט היחיד שאני אומר עליו – הגדול מכולם) בקונספט שמופע בגודל כזה, מול כל כך הרבה אנשים ועוד מליונים על גבי מליונים שצופים בחי, לפרדי אסור לפספס.

רק להדגיש, מדובר בתקופה שהם היו הרבה מעבר למוכרים ואחת הלהקות הבולטות בדורם

וברגע העלייה שלהם לבמה, חברי הלהקה קלטו את המספר הבלתי נתפס של עיניים שצופות בהם והפחד תפס אותם.

אבל הם ידעו דבר אחד, ברגע שהם יתחילו לנגן, פרדי כבר יקח את המופע עליו.

יש צילום מאד מפורסם של פרדי מהגב בזמן המופע וים בלתי נתפס של ראשים לפניו

והוא משחק עם הקהל כמו מנצח. אליל.

ולנו יש את מעודה... שלא נלין על כוכבות, מחלות מין ושאר מרעין בישין. גאווה והרבה ממנה.

אני יורד היום ברכב לאיילון,

מזהה דמות על המחלף מנסה לעצור טרמפים – מילואמניק גאה.

מדי בית מעומלנים, שערו מבהיק, מגולח ומצוחצח,

חולצה עמוק בתוך המכנס, גומיות בנעליים גבוה מעל לנעל כמו הרס"רים של פעם,

רק מה – לא צעיר כל כך.

בשירות שלי טרמפים היה אמצי התחבורה בתשעים אחוז מהמיקרים ובדרך כלל, דקות ספורות לאחר שהרמתי את ידי בבקשה,

מישהו כבר עצר. נכון שהיו שני מיקרים שהיאוש הכריע, פעם בחזרה מלבנון נאלצתי אחרי 5 שבועות שלא הייתי בבית לצעוד 3 שעות עד כביש קצת יותר ראשי. ופעם נוספת בכניסה לתקוע, אחרי 5 שעות שכלב לא עבר, המצב כפה עלינו לבקש (לבקש...) מערבי מקומי להקפיץ אותנו לבסיס.

סימנו לו לעצור ומיד כשנעמד לידנו זינקנו פנימה. בהתחלה הוא היתמם וסרב לגלות הבנה לבקשתנו או הבנה כלשהי בעברית.

אבל הערבית הרצוצה הספיקה לכוון אותו. אחרי שתי דקות הוא נזכר שהוא שולט בעברית והתחיל

"חבר'ה, אני לא נוסע לכיוון וגם אני נורא ממהר" (הערת הכותב - לקרוא בבית דגושה בכל פעם שמופיעה האות פא).

אחרי 10 דקות שהוא טחן לנו בראש, עצרנו 100 מטר מהבסיס כדי שאף אחד לא יראה אותנו ונפרדנו בהבטחה שנשמור על קשר.

מעבר, היד הורמה והמוכניות עצרו בחריקה.

היום, ממה שאני רואה בכבישים, הקטע של הטרמפים נעלם

אבל לא אצלו - המילואמניק שלנו, כמה רוח ועזוז מבטו הגאה שלח לעולם,

כולו מביע און וביטחון.

הוא כל כך ניסה להראות חייל, שלדעתי לפני היציאה מהבית הוא היה קרוב להעביר מכונה על הראש,

או רגע מלהחזיר את הגשר מהחטיבה לשיניים.

אני מניח שמי שקרא קצת פה, כבר מזהה את הניחוח,

אז כן,

חלק מרכזי מבליל השטויות שמתרכז פה הוא תוצאה של כל מיני אמצעי טישטוש שונים מיציאת הסגל שנערכה אתמול בערב (קרי, רק גברים או מה שמכונה בנינו – code blue).

אז צחקתי קצת (קצת...)

ועישנתי קצת (קצת...מהבוקר אני בקושי מצליח לבלוע רוק בפה)

ושתיתי קצת (טוב, זה כבר עניין יחסי),

אבל בעיקר נזכרתי בסוף של גמר כוכב נולד ששרול אמר שאלה שבחרו בו עשו חסד כי הם החזירו אותו לחיים,

אין כמו קצת להוציא לטיול בחוץ את גרסת האינפנטיל בתור תראפיה.

והמלצונת לאכלנים לסיום,

למרות שהיא לא חדשה,

בגלל המיקום הבעייתי מבחינת חנייה, לא הבאתי את עצמי עד לאחרונה לבקר באדורה.

אוכל מצויין אבל באמת, באמת טעים,

ומחירים סבירים, איפה עוד אפשר להשיג מנה עיקרית טובה ואיכותית ב -80 שקל? 300 שקל לזוג במסעדה טובה?

שווה.