אנשים לא רוצים שתכתוב את הסיפור שלך
הם רוצים להגיד לך מי אתה ומה אתה
ואם אתה מעז לקרוא תיגר הם יסגרו את הקופסא על קצות אצבעותיך וישענו עליה בגופם
מה פתאום שתברח ממי שאתה *באמת*?
והם יאמרו לך:
איפה נולדת- זה האדם שאתה
איפה גדלת- זה האדם שאתה
מי הסבתא רבא שלך- זה האדם שאתה
מה הצבע שלך- זה האדם שאתה
כמה כסף יש לך- זה האדם שאתה
נאורים ובורים כאחד, למרבית האירוניה.
יום יום אני מנסה לפלס את דרכי בעולם לבד
להרים ראש ולא להתנצל
אין לי שנאה עצמית ואין לי גאוות יחידה
אני לא שגרירה ולא מייצגת
אני אחזור על זה כמה שצריך
שאני לא מתאימה לאף אחת מהתבניות שאנשים מכירים
ואני חיה עם זה בשלום.
אני לא ציונית ולא עוכרת ישראל
אני לא לאומנית ולא בוגדת
אני גם ישראלית וגם לא יהודיה
גם אמריקאית וגם מזרח תיכונית
גם העברתי הרבה זמן אצל פסיכיאטרים וגם שפויה
גם לא סיימתי צבא וגם לא משתמטת
אני לא בוחרת צד
אני רק רוצה לחיות את חיי
לעבוד במקצוע שאני רוצה לעבוד בו
לאהוב את מי שאני רוצה לאהוב
לא להתרועע עם אנשים שמצפים שאוכיח שאני לא
״כמו כל ה...״
שאני לא קפיטליסטית טפשה וולגרית ששונאת מקסיקניים- כמו כל האמריקאים
שאני לא גנבת אדמות רוצחת ילדים פלסטינים- כמו כל הציונים
שאני לא רוצה להשתלט על העולם ולהתעסק רק בכסף- כמו כל היהודים
שאני לא מתרחקת ממזרחים- כמו כל האשכנזים
שאני לא מנותקת- כמו כל התל אביביים
שאני לא שונאת שחורים- כמו כל הלבנים
שאני לא שונאת ערבים- כמו כל הישראלים
שאני לא נאצית- כמו כל הגרמנים
שאני לא שונאת גברים- כמו כל הפמיניסטיות
שאני לא מתעניינת רק בלקים ואיפור- כמו כל הנשים
שאני לא שונאת ישראלים- כמו כל הישראלים שגרים במדינות אחרות
האמינו לי- אני לא מנותקת בכלל. אולי במובנים מסויימים גם יותר מחוברת מכם- הגרים בארץ. אז בישראל אולי ממהרים לכלוא אותי במסגרת האשכנזיה האליטיסטית התל אביבית השמאלנית הבוגדת שהיא ׳סרטן בגוף המדינה׳, אבל מחוץ לישראל? אין לזה סוף.. אני צוחקת בייאוש מכמה שאין לזה סוף. ואני חוסכת מכם את רוב הפרטים לגבי איך זה להיות ספציפית ישראלי בעולם.
לא רוצה להוכיח לכם
לא רוצה לשנות את דעתכם
לא רוצה לשבת עם אדם זר במסיבה שחושב שהוא נאור ומפותח- שברגע שהוא שומע שאני מישראל הוא פותח שיחה על כמה זה נורא שכל העולם אנטישמי, כמה כולם שונאים ישראלים/יהודים ומספר לי את כל הסטריאוטיפים שיש כלפיהם במדינה שלו, כאילו זה הנושא שברור שייגע ללבי. עוד שניה הוא טופח לעצמו על השכם או מאונן על עצמו על כמה שהוא נאור ומפותח כי הוא, הוא ורק הוא, לא גזען. ממש- הדרך לליבו של הישראלי עוברת דרך אנטישמיות.
לא רוצה לפגוש עוד אדם שברגע שישמע שאני מישראל יתחיל לשיר לי הבה נגילה או לדבר איתי על יהדות- כי הרי ברור שזה יקר לליבי וקרוב אליי רק מעצם היותי ישראלית. כי הלאום שלי הוא הדת שלי, ויהדות היא לא רק דת, כמובן! היא זהות דתית שעוברת בתורשה! בעת הלידה היהודית התינוק קורא שמע ישראל וצועק ׳מגורשת מגורשת מגורשת, כדת משה וישראל׳
כשאני שואלת אותו איך הוא מגדיר את עצמו הוא אומר ״ארגנטינאי אתאיסט״ וזה בסדר, אבל כשאני אומרת ״ישראלית אתאיסטית״ זה לא מתקבל כי להיות ישראלי=להאמין ביהדות. כי אנחנו, הישראלים, לא זוכים לבחור לעצמינו את הזהות כמו אדם שנולד לשושלת קתולית.
והפליאה, הפליאה בעיניי איילה נרגשות ״אבל את לא נראית!״ בלשון מחמאה. כאילו אני אמורה להיות נמוכה עם גיבנת, שזופה כהה עם אף נשרי, מקריחה בראש ושעירה בגוף, לובשת גלבייה ומשפשפת ידיים בתנועות זוממות. וגם אם כן הייתי נראית ככה, אז מה? ביג פאקין דיל.
ובכלל, עצם העובדה שאני לא חושבת שזה מקובל באיזושהי צורה לשנוא יהודים בשל יהדותם לא אומרת שאני מזדהה כיהודיה. בדיוק באותה המידה שאני לא חושבת שיש מקום ללעוג ולשנוא אף אדם על בסיס דברים שהם לא הדיעות האישיות וההתנהגות שלו. יהודי שעושה לו נעים לשמור שבת ולאכול כשר? שיהיה לו לבריאות. יהודי שחושב שבשליחות אלוהים אסור לי להשמיע את קולי כי אני אישה, אסור להתחתן בין דתות והומוסקסואליות היא סטייה? עושה לי בחילה.
לא רוצה לשמוע עוד פעם ״אבל את לא מתנהגת כמוהם!״ בלשון מחמאה, כאילו אני אמורה להסתובב בעולם כמו פיל בחנות חרסינה, לצרוח במקומות ציבוריים ״הרצללללל״, להביא טנדר להעמיס את קניותיי מפרימארק ולהרוס כל מה שנקרה בדרכי.
לא רוצה להוציא עוד אנרגיות על לנסות להיות נאהבת או להסביר לאנשים שאני בנאדם בפני עצמי ולא הגעתי לעולם עם סט מובנה של שייוכים ודיעות.
ומי שלא רוצה להכיר אותי, בשם שלי, עם הסיפור האישי שלי, עם הרגשות והמחשבות שלי, עם ההומור שלי ותחומי העניין שלי- ולתהות האם באמת מישהו בעולם מסתכם ב״כמו כל ה..״
אז שלא יכיר.
עייפתי מלתת לאנשים הזדמנות שווה ולהיות בעמדת הנשפטת שצריכה להוכיח חפותה.
אתם יכולים להגיד לי כמה שרק תרצו מה נדמה לכם שאני
אבל רק אני אכתוב את הסיפור שלי
הזוי ככל שיישמע
ואני לא אתקפל ואכנע לתכתיבים שלכם מבושה שמא תחשבו שאני לא מודעת לעצמי
אני יודעת בדיוק מה אני אומרת ולמה אני מתכוונת
רק אני אכתוב את הסיפור שלי
ואני מזכירה את זה לעצמי כדי לא להכנע לעולם השפל הזה שאנחנו חיים בו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
