ואתה מסנן לעצמך בשקט שהיום חרא כדי שמחר יהיה קצת יותר טוב. ואתה הולך לישון בידיעה שזה לא נכון. ואתה חוזר לבסיס יותר שחוק ממה שהגעת אליו בשבוע שעבר. עוד שנה. מה זה שנה? שנה זה כלום, זה כמו עכשיו כפול שתיים.
ואתה מסתכל על תמונות של אנשים שאהבת והיו איתך. ואתה נזכר ששנה זה מספיק כדי לאבד את כל המוכר והנוח.
ואחרי שנה, כל מה שנשאר ממך זה שק שחוק והרוס, נוסחא לא משופרת של עצמך, מה שנשאר אחרי שהאדמה נשמטה אל מתחת לרגלייך.
כל בוקר הוא מאבק.
הנעה פנימית מהי, והאם זה כבר לא מספיק לי פשוט להמשיך לשרוד כל שבוע מחדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
