שבועיים לגיוס והזמן עובר לאט...
כן, אני ילד קטן, ואולי קצת מפונק, אז חלק יגידו שבצבא אני אבכה לאמא ואמות לצאת משם
ברור שזה יקרה!
אבל מצד שני הצבא יעשה לי טוב...וגם אני אספר אחר כך לילדים קטנים כמה ש"החברים האמיתיים שלך אם אלו שהיו איתך בצבא" ואגיד את זה בטון רציני ומלא כבוד כמו כל האלה ששירתו ביחידות קרביות ומרגישים את עצמם כאלים לעומת שאר אנשי החברה הישראלית. זה יהיה נייס
מה חדש?
נהגתי לראשונה בלי מלווה שזה ממש רוב דה קלאץ'
אני בדרך הנכונה להשגת דרכון גרמני שביא לי את האפשרות ללמוד בהולנד אחרי הצבא D:
ואנצל את הבמה לצטט שיר מדהים שידידה שלי כתבה:
כל כיוון שבו הלכנו
לא הוביל לשום מקום
בימים שעוד חשבנו
שנעצור את השעון"
~
הכל כלכך רע ופתאום-
פאוזה
לכמה רגעים מתוקים של שְלֵמוּת
.
.
.
ואני נזכרת, שאלו הרגעים שאני חיה בשבילם.
~
"כל כיוון שבו הלכנו
לא הוביל לשום מקום
רק רסיסי חלום שנשברו
מערבולות מילים, תעתועי חלום
בעיניים עצומות
שקט מהדהד קירות,
הד חוזר ולא יכול לצאת"
קופליה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
