גם אני הידרדרתי לבלוג.. אבוי.

טוף אז אני לא מעדכנת כל יומיים. לא כי אני לא רוצה, פשוט ש... כשפת פשוטי העם? זמן לנשום בקושי שהיה לי {ורק עכשיו, מ12 וחצי בבוקר אני בבית- רגועה ונינוחה. כמעט.}

גם עכשיו עזבתי כמה שיחות לטובת הכתיבה. {אההמ אההמ, אני בנאדם עסוק ומבוקש.}

אז מה היה לנו בימים האחרונים? וואי, הרבה האמת. גיליתי שאני לא יכולה לצאת לקורס הישרדות, ונכנסתי לדאון רציני... אח"כ, גיליתי שכן יכלתי לצאת, פשוט יש אנשים בעולם שהם ***** {צונזר}

בסדר, אחרי שבוע של תסכול השלמתי עם העובדה שאני לא אצא השנה לקורס. ובינתיים? בינתיים כבר התחלתי לתכנן לנו איזה טיולון קטן לגליל... משהו חביב, עם החברה מרחבי הארץ שאין לי כ"כ הזדמנות לפגוש.. 3 ימים נחמדים ככה, באיזה מקום ירוק עם פרחים, שק"שים, אוהלים ומקור מיים קרוב. למרות שתאכלס, מקור הכיף העיקרי יהיה המתכנסים.. איך לא. {והפעם, אפילו בלי מדריכים קרציות שיזכירו לי כל שעה שהכיבוי אורות ב11.}

הייתי בכנס של העתודה יום שני.. לא שתכננתי ללכת בכלל, פשוט, אתם יודעים- תמיד טוב לשמוע מה האפשרויות. {אתם ממש תצחקו אם אני אגיד לכם שמה שהכי עניין אותי שם היה [תופים תופים]... רפואת שיניים?} נו טוב, אבל גם ככה, הכל עדיין בגדר אפשרות בלבד. {ואף נוטה לכיוון השלילה.}

אתמול, אחרי 5 שעות שינה בלילה, ושיחה חושפנית ולא ממש צפויה עם חבר קרוב.. עליתי על רכבת לכיוון חיפה. ואני חייבת לציין.. שזה היה מעשה נצרך. אפילו, דיי דרוש עם כוכביות בצד. נפגשתי עם השישיה שלי{ועוד נספחת יקרה לליבי} שלא ממש יצא לי לראות הרבה כל מקצת החופש שעבר עד עכשיו.. וככל הנראה גם לא יצא לי מספיק עד שיסתיים. ואפילו סנופקין יקירי הגיע כל הדרך מהמרכז. אויש.. כמה שאני שונאת פרידות.במיוחד מהאנשים שכ"כ חשובים לי. עוד יותר מתסכלת העובדה שאני יודעת שהפעם הבאה שאני אראה אותם לא תהיה מחר במקרה שבא לי.. |:

שמתי לב בזמן האחרון, שמצבי רוח במגמת עליה. אני יכולה למנות 2 חברים קרובים מאוד, שהחליטו להמשיך הלאה בחייהם אחרי קשר חזק מאוד- שמסיבות אלה או אחרות התנתק, זוג חברים קרוב מאוד אליי שאחרי 4 חודשים עברו את המריבה- והפיוס הראשון שלהם, וקשרים שפשוט אט אט נוצרים בין אנשים בסביבה הקרובה. ואני אומרת.. הגם אני שייכת לקבוצת האנשים המדוברת? בעזרת השם. (ועצמי כמובן).

אני גם יודעת, שמצב הרוח שלי הולך להשתפר פלאים בעוד כ 48 שעות מעכשיו- כשאני כבר אהיה על האוטובוס לכיוון היעד הנכסף -ואפילו קצת מצהיב - אילת. אני וחברות כמו קבוצת גן חביבה- נוסעות כ14 בנות. לא שאני מתכוונת להסתובב עם כולן בכל רגע ורגע. חלילה. אפילו הולכת לפגוש שם כמה אנשים {אחרים} שלא ראיתי הרבה זמן וכרגיל- שלא ממש הייתה לי את ההזדמנות לפגוש בזמן האחרון.

הבלונדה שלי ממלמלת משהו על התערבויות, ועל זה שדווקא בגלל אלה אני באילת אהיה שונה לגמרי ממה שאני רגילה. ואני אומרת? נחייה ונראה.

כמה אנשים חגגו היום- או שכבר נכון להגיד אתמול- יום הולדת...

נמצ'ס יפתי, שאף הספיקה לחזור מאילת היום- והפתענו אותה בביקור ידידותי של החברה הקרובים. (שממנו אגב, חזרתי ממש עכשיו.)

אפלמן הזאופיל\בוטלפיל\כלעצםחיצמחפיל שחגג היום את הסוויט סוויט סיקסטין {שאני אפספס את המסיבה עקב שהות קצרצרה באזור הדרום מיום ראשון..}

אבא של לילה- שהוא פחות או יותר כמו משפחה שלי

והממ.. אבא\אמא של סנופקין. {לא זוכרת מי. אחד מהאלה שאחראים לקיומך בעולם.}

{נהיה מקוריים ונגיד} מטוס זעיר ללא טייס לכולם !! (הבנתם שזה מזל"ט נכון? כמו מזל טוב? נו נו. !! טוב. חיחי, לא היה מצחיק. בסדר קלטתי. לא הולכת על קריירה בסטנד אפ.)

זה הכל לבינתיים אני מניחה.. ואני? אני אזוז לי לכיוון המקלחת ולישון.. מחר, עוד יום מייגע (ורביעי לחודש זה) בעיר הבירה... אבל לשם שינוי- זה לא יהיה למטרות צבא. פשוט קלין אנד פאן שופינג.

לילה טוב לכם. אוהבת.