גם אני הידרדרתי לבלוג.. אבוי.

ההורמונים מכים שוב.

אבוי, הכאב הבלתי נסבל.. לא נורא, 2 קפסולות כחולות והכל מסודר. {או לפחות ככה אני מקווה.}

ימים מוזרים עברו עליי לאחרונה. ביום רביעי האחרון התלוויתי לאימי היקרה לעבודה. אחד העובדים לא הגיע אז עניתי לטלפונים והכל.. היה נחמד בגדול. למרות שישנתי שעתיים בלילה שלפני, ולמרות שכנראה החליטו להפוך אותי לעגבניה אנושית מרגע הגעתי.

הסבר.. : ביום שלפני, אחד העובדים הודיע שאין באפשרותו להיות נוכח במשרד ביום הקרוב. אני, נחמדה שכמותי, קיבלתי את הצעתה של אמא לבוא ולענות לטלפונים במקומו. {אהה וכמובן, להיות הסנג'רית הצעירה, ולרדת לקנות חלב לקפה של כולם.} עוד הובטח לי, כי יגיע בנה {אההמ אההמ. השוווה } של הבוסית של אמא. ילדון נחמד, נראה טוב, ולא חסר כסף. ואני אומרת, מה רע? פלוס מינורי.

מי מביניכם שמכירני לא מכבר.. יודע שאני, כפי שאני.. תמיד יוצאת מהבית מאופרת, מלובשת יפה שהכל מותאים להכל. ובקצרה, מ-ד-ו-ג-מ-ת ! אפילו אם מדובר בהליכה קצרצרה למכולת. {אוקיי תהרגו אותי כבר, אני בקטע של פרפומריה חזק.} ככה שיצא, שבלי שום קשר לאותו גוד לוקינג, אני באתי מושקעת. כי כזאת אני. {ושיקפצו לי כל אלה שברגע זה חושבים שאני מבלפת.} כמובן שהבחור המדובר, אכזב וכשל מלהגיע. אבל נו, איך אומרים, בקטנה. כמובן שכל העובדות במשרד {כולל הבוסית, שמוצאת אותי ילדה מקסימה ושידוך משהו משהו לבנה} יצאו כנגדי בקריאות התפעלות.. "אוו, איך שאת התייפיפת." ובדיוק באותו רגע אמי היקרה הודיעה לי בעדינות כי "מנולה {ממנה הכינוי אגב.}, אור לא בא בסוף.." בעת שהיא מחייכת אליי חיוך מביש. "בסדר" עניתי באדישות. כמובן שכל העיניים במשרד הוסבו לכיווני. כאילו מחכות לבכי וזעקות הצער. את זה, כמובן שהן לא קיבלו. ואז, המשיכו לדחוק בי "אז, בישבילו התגנדרת.. חבל". "תראו איך היא השקיעה בישביל הילד"- ואני... מה אני אמורה להגיד ללהקת פולניות- ואמא- שתוקפות אותי מכל כיוון ורק מחכות לשבריר של כאב על העדרות של בחורון קטן שאני בקושי מכירה. "אמא, את יודעת שאני תמיד מתלבשת יפה. מה הקשר? נו בקטנה, באתי בישביל לענות לטלפונים לא?" חלילה לה לבוגדת הזאת מלעמוד לצידי. היא רק הסתכלה לעברי בשתיקה עם חיוך שטני ביותר על פניה. חיוך שלאט לאט, התפשט על פני כולן במשרד. ככה היא, נוטשת אותי אל מול כל המשוחרות לטרף הללו סביבי. איזה מן אמא את?! חכי חכי. בהזדמנות הראשונה....

נו בסדר, מאז הכל התנהל על מיי מנוחות במשרד. נראלי שהייתי העובד המצטיין החודשי ליום אחד. המחמאות לא חדלו מלהגיע. {כמו גם הטלפונים, ההודעות, והלקוחות}

אז בין לבין, גם פיקססתי כמה דברים, הדגמתי ללילה איך אני עונה ללקוח שרוצה טיסה להונגריה בפברואר, צילמתי דולרים ויורו, ואפילו שלחו אותי לקנות חלב. {כי אני הכי קטנה, ושחורה. כמובן שאיכשהו יצא שאני אדפק.} כשהיה לי קצת זמן חופשי, טיילתי בישרא. לא כי אני יותר מידי אוהבת אתכם, שלא תטעו. פשוט שנענע {משום מה} הוא אחד מהאתרים המורשים בעבודה שם. כל חסום, חוץ מכל מיני אתרים של חברות תיירות למיניהן. בעע.

עד 7 וחצי בערב, כבר היינו בחוץ. אותו יום, ב12- כבר הייתי בצד השני של התת מודע שלי. {לפחות אני יכולה להגיד, במלוא הכנות, שעבדתי החופש.}

עברו 3 שבועות מהיום שנסענו לאילת. מה שאומר, 3 שבועות מהיום שהבלונדי {חבר של הבלונדה, וידיד מאוד קרוב שלי} הפסיק לדבר איתי. מן קטע כזה ילדותי שאני עוד לא ממש הבנתי. בתמצות? הוא נסע לאיזה חודש, עם הפסקות של סופי שבוע בבית, ואני לא טרחתי להתקשר לבדוק שהכל בסדר איתו. אז התקשרתי אליו איזה פעם וחצי כשהוא היה שם. ביום שנסענו לאילת, רציתי שהוא יבוא לפה {זה יצא בסופ"ש שלו בבית} והוא ניתק לי בפנים. זה היה אחד הדברים היותר מעליבים שמישהו עשה לי. לילה אמרה.. " את לא יודעת כמה שהוא נפגע ממך". ואני חשבתי לעצמי.. הוא נפגע? אז בסדר. אז לא יצא לי להתקשר. אני בנאדם דיי שכחן, מה לעשות. אבל פאק, גם אתה יכולת להרים טלפון. גם אתה יכולת להתקשר לבדוק אם אני חיה, ולא לבכות על זה שאני זאת שלא בסדר. ובטח, אבל בטח שלא לרמוס לי את הכבוד- ולנתק לי בפנים. אני בחיים לא הייתי עושה דבר כזה. אז, אם כבר מישהו נעלב פה יותר, אני בטוחה שזו אני.

זה מפריע לי. יותר מידי.. זה הבנאדם האחרון שהייתי מצפה ממנו לכזה קטע ילדותי ומטומטם. האחרון. אבל נו, שוב ושוב ושוב.. אני מתבדה. שוב פוגע. ואיך אמרתי פוסט קודם? כנראה שאנחנו נפגעים רק מאנשים שאנחנו אוהבים. {אירוניה משהו, שממש ברגע זה הבלונדה מנסה לשכנע אותי להשלים עם החבר שלה. עם כל הכבוד שלי אליה, ועם כמה שאני אוהבת את הבנאדם הזה.. אני לא הולכת לעשות את זה. הספיקה לי ההשפלה שחטפתי לפני 3 שבועות, תודה.}

אנחנו נשלים מתישהו, אני יודעת... עכשיו זה סתם כואב.

אבל, בכדי לסיים את הפוסט בנימה אופטימית, הבאתי אותה בשיר שמייח וקליל. {שמישהו, פעם שלח לי, וציווה עליי לשמוע בכל פעם שאני בבעסה. אין מעודד ממנו.}

Ben E. King- Stand By Me

When the night has come
And the land is dark
And the moon is the only light we see
No, I won't be afraid
Oh, I won't be afraid
Just as long as you stand
Stand by me, so

* Darling darling stand by me
Oh, stand by me
Oh stand, stand by me, stand by me
If the sky that we look upon
Should tumble and fall
Ot the mountain
Should crumble to the sea
I won't cry, I won't cry
No, I won't shed a tear
Just as long as you stand
Stand by me, and darling darling stand by me...


Whenever you're in trouble
Won't you stand by me, oh stand by me