יום שישי השני שלי לתחילת הלימודים. בראשון, השלמתי שעות שינה.
ההורים יצאו לרגל יום הנישואים {שמתרחש אגב, ביום ראשון ה11 לספטמבר. אירוניה משהו... אתם חושבים שזה מצביע על עוד נקודת הרס בחיי כולנו? או שזו פשוט הייתה הקדמה למתקפת טירור. יכול להיות שלפני 22 שנה אלוהים אולי רצה להגיד, "תראו, הפגשתי את שני אלה ביחד ודבר ורוד וקטן עתיד להגיע בעוד כ4 שנים.. עכשיו, אני כבר פריטי מאץ' יכול לעשות הכל. "} ובינתיים, אני בבית מחכה לכל החברה שיגיעו. {הבית שלי אגב, במקרה ולא הזכרתי קודם- הוא מקור התנחלויות. להורים שלי יוצא להיות הרבה בחו"ל, או במקרים כאלה- הם סתם יוצאים.. ומחוז חפצנו הופך לסיבה למסיבה.}
שבוע נחמד ביותר עבר עליי, תודה ששאלתם. בצפר מיום ליום מתחיל להדמות למה שזכרתי ממנו. שגרת שיעורים והכל, כבר מתחיל להעיק עליי כמו בימים הטובים עברו. אבל בכל זאת, באיזה עוד מקום אני יכולה לפגוש כל כך הרבה חברים על בסיס יומי? ובאיזה עוד מקום רק נחכה שאיזו סמכות תסובב אליינו את הגב כדי שנגניב בשקט בשקט פתק לשכן מימין? או לנסות איזה סל 3 נקודות מקצה אחד של הכיתה ישירות לפח? באיזה עוד מקום אני אוכל לתמרן בין אנשים כדי לגרום לו לשבת ליידי? ותראו לי עוד מקום שאני אראה כאלה זוגות מקסימים מגניבים נשיקה במסדרון ואתלהב מזה, כי 'הם כל כך מתוקים ביחד!!'.. בקיצור, תגידו מה שאתם רוצים, ותגידו שאתם כבר לא יכולים לחכות עד לסיום הבצפר.. אבל אין ספק, שלרובנו הגדול מאוד מאוד {ואני לא מתייחסת מן הסתם לאותם מקרים קיצוניים ש..יש כאלה שפשוט סובלים.} זו אחת התקופות היפות. ואל תנסו להכחיש אפילו, כי ברגע שתסיימו בצפר, וישלחו אתכם לחייל אוויר לטירונות 07.. אז.. אז נראה אתכם. אז נראה אתכם חוזרים על כל הדברים הנוראיים שאמרתם על המוסד הסגור והאנטי דמוקרטי הזה בצפר.
- אתנחתא קטנה. של 6 שעות ליתר הדיוק.. בדיוק הגיעו חברים, אז אני ממשיכה עכשיו אחריי שהם הלכו..-
ובקיצור הנקודה שלי? אין ספק, אני אתגעגע לבית חרושת לציונים הזה. אבל, מספיק. למה לי כבר להספיד את ימי היפים כשלמעשה שנת הטיפשעשרה הכי מרגשת בחיי רק עומדת להתחיל. את הגשר הזה נחצה כשנגיע אליו.
בינתיים אשתף אתכם במסקנה קצרצרה שהסקתי במן שהותי בעיר השמש הנצחית, וקצת מחוצה לה. *אההמ אההמ.*:
^~^חברות של ידידים פשוט לא אוהבות אותי.^~^
איך הגעתי למסקנה הזאת? אז ככה. אחד מידידי הקרובים נפרד מחברה שלו לפני.. חודשיים לבערך, אחרי קשר של שנה וחצי. כל הזמן הזה, גם כשאני נאלצתי לבלות בחברתה הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל לא ייחסתי לזה כל חשיבות. אתם יודעים, חברה וזה.. אולי פשוט לא נעים לה, או שהיא מרגישה קצת קנאה שהוא כזה ידיד טוב שלי... אין לי מושג. ועברתי על זה לסדר היום. בינתיים, אחרי הפרידה המאוד קשה שהייתה.. הידיד התוודה בפני שהיא פשוט לא אוהבת אותי. יותר נכון, לא ממש סבלה אותי, והייתה בטוחה שיש לי מניעים נסתרים לגביו. בסדר, לקחתי את זה כמחמאה. (:
אחרי כמה זמן, חשבתי על זה. ונזכרתי שיש גם את החברה של סנופקין יקירי. שגם היא.. הממ. לא יודעת. רואה בי כמהווה איום- גם אם במרחק של 200 קילומטר שמפריד בינינו {ביני לבין סנופקין. ולמעשה, גם ביני לבינה.}
ואז, כשממש אימצתי את התאים האפורים נזכרתי במי שהיה ידיד ממש ממש קרוב אליי עד לפני שנה וחצי בערך, אולי קצת יותר. שלמעשה {ועכשיו אני לא אכנס לסיפור} החברה שלו הייתה הסיבה לכך, שרבנו, ולא דיברנו מעל חצי שנה- ולה, לא ממש היה איכפת שהחבר שלה איבד את הידידה הכי טובה שלו. היא אפילו טרחה להזכיר באחד מן הימים שאני שולטת בו. היום, כבר הספקנו להשלים. אנחנו מדברים, ויוצאים ביחד, הכל. {הוא גם כבר לא עם החברה הזאת, למקרה שהתעניינתם.} אבל מן הסתם, יש בינינו את אותו ניתוק עדיין, וכבר אין מה לעשות לגבי זה. אני יותר לא אסמוך עליו.
אני יודעת מה אתם בטח חושבים ברגע זה.. "נו, אם היא כבר אמרה שהן שונאות אותה.. אולי יש סיבה באמת." ותאכלס? ל=א א=י=כ=פ=ת ל=י !! אפילו מהמבטי שטנה של החברות של החברה הראשונה שמסופר עליה, או מהלחשושים כשעוברות ליידי, גם מהם כבר למדתי להנות. כי, אין להן שום סיבה לשנוא אותי, אני לא בנאדם נמרח או שואו אוף כזה, והן יודעות טוב מאוד שבחיים לא ניסיתי משהו עם החבר של החברה שלהן. זה פשוט לא אני. אז מקסימום? הכל מקנאה. וככה זה גם אצל הנ"ל האחרות. כל זה, סתם, אנשים שפשוט לא יודעים להעריך את מה שיש להם בידיים, ולא סומכים על הבנאדם שמבחינה רגשית אמור להיות אחד הקרובים ביותר, אם לא הכי. ולדעתי? לדעתי הכל זלזול. וכל הבנות האלה, צריכות להתבייש אחת אחת. אני יודעת את האמת. וכל השאר? כל השאר סתם מחפשים סיבה לצרות שלהם.
יש לי ידיד {המסופר עם החברה הראשונה הנ"ל} שנראה כאילו הוא לקח על עצמו כמשימה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
