וואי, כמה שיש לי לעדכן.
אבל, מאחר וזה פוסט אחד.. אני אשתדל לקצר, לא לחפור מידי וזה.
נתחיל ביומולדת שלי {13 לינואר, תתביישו.} החוקיות המיוחלת (:
טלפונים ראשונים ואפילו בשיחת ועידה עם 3 אנשים {בו זמנית, כן כן... זה מבלבל משהו.} החלו מ11 ו58 והתקבלו מאפלמן יקירי, מייד אחריו סנופקין, ועוד שתי שניות אחריי גיאו המקסים שלי (: משהו מיוחד לא עשיתי ביומולדת, רק יציאה חביבה כזאת בגלל {שחשבתי שאני אלמד ל}מתכונות ובגרויות.. אבל בסדר, נורא נהנתי גם ככה כי הייתי עם כל האנשים החשובים לי באמת {חוץ מכמה ספציפים. שהממ.. קצת רחוקים לי בלאט.} מתכונות ובגרויות בספרות ומתמטיקה עברתי לי לחורף הזה.. למקרה ואתם מתעניינים, למתמטיקה הוגשתי על 100, ולספרות על 90. חביב משהו. (: בינתיים נחכה לתוצאות.
הספקתי לריב עם אבאל'ה {לראשונה בחיי!! }למרות שזה לא היה בדיוק ריב מוגדר, אבל תאקל. גם זה נגמר ישר אחרי יום.. אבל מוזר משהו, מעולם לא הייתי בכזה מצב.. העיקר עבר. (:
אנשים מעירים אותי פחות או יותר שאני חייבת להרפות. במקרה הזה.. מהבלונדה. {ראו רשימת אנשושים}
לא כי אני רוצה, פשוט כי זה המצב. וכי אני לא אכריח אותה להיות חברה שלי כמו שהיא הייתה פעם, לפני הבלונדי שלה. {כן, אני מודעת לעובדה שזה נשמע עילג, אך מפאת הסודיות אני מחוייבת להשתמש בשמות קוד .}
הכתום אמר לי.. "***, את חייבת להבין. אין יותר 1111 {החברה}. יש רק 2222 {החבר, נגדיר.}" ואני יודעת שיש משהו בדברים שלו.. יותר מידי קשה לי לקבל את זה. אבל אני יודעת שהוא צודק. יש אנשים שפשוט משתנים, ואין לי מה לעשות עם זה, יותר מה שכבר ניסיתי.. זו החלטה שלה.
מה שכן.. עם כל הכעס והתסכול, אני יודעת, שאם וברגע שיקרה משהו ביניהם.. והיא תרצה לחזור.. אני תמיד פה. היא חשובה לי מידי.
ואם אנחנו כבר בעניין, מסתבר שגם הבלונדי המדובר לא מדבר איתי. אין לי מושג למה האמת, באיזשהו שלב לפני שבוע ומשהו הוא פשוט הפסיק לדבר איתי. ילדותי נורא מצידו, לא לבוא ולהגיד לי.. פשוט להיות תקוע בכבוד המגעיל הזה שלו.. אז שיהיה, מבחינתי זה ממש לא כבוד עצמי או משהו כזה.. סתם התנהגות גאוותנית מידי, שלא מתאימה כבר. בגלל שכבר עברתי איתו משהו דומה בחופש, אין לי כוח לעבור את ההשפלה הזאת שוב, רק בישביל שידבר איתי. האמת, שזה מפריע לי בינתיים רק בגלל סיבה עיקרית יותר.. העובדה שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה שלי. כמובן, שגם העובדה שזה בא ככה מאמצע שומקום, גם דיי מפריעה לי, בכל זאת, הוא גם איש יקר לי {משום מה}.. אבל נו, היא יותר חשובה. בכל אופן, שיעשה מה שהוא רוצה, אני עם ההתנצלויות המשפילות משהו גמרתי. הוא לא רוצה.. לא צריך.
ולנושא יותר אופטימי?
בין לבין, בעדכונים הקצרצרים האחרונים שכן יכלתי להשחיל בכמה דקות התקיימות של המחשב בכל יום.. אני מניחה שראיתם פה ושם רמזים ומשפטים לא כל כך מובנים.
סבבה, אנשים לא טיפשים, אני מניחה שהבנתם מה הולך. הרבה בזכות לילה.. החברה הכי מקסימה שאיי פעם יכלתי לבקש. אני לא אדבר יותר מידי, לא לפתוח פה לשטן.. רק שהכל מתקדם יפה בינתיים.
אני שמחה.(:
ואגב.. לכתום תחרות יום שבת... בהצלחות מותק שלי!!
בינתיים, אני הולכת לאכול.. מסתבר גם שבשבועיים- שלושה האחרונים איבדתי את התאבון כמעט לגמרי. התבטא ב4 קילו פחות, בפעם האחרונה שבדקתי.
שאו ברכה (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
