גם אני הידרדרתי לבלוג.. אבוי.

שמתי לב שכל הפוסטים האחרונים שלי ככה.. אפלים משהו. דכאוניים.

אני יודעת, ואני מצטערת שאני משרה אווירה מגעילה שכזאת על הבלוג השמייח- שמייח וורוד- ורוד הזה שלי.

זו תקופה כזאת, מגעילה. נפלו עליי הרבה דברים מדכאים שכאלה לאחרונה.

ואני לא יכולה לדבר עליהם עם החברים שלי מפה, כי זה לא דברים שהם אמורים לדעת. או דברים שאני רוצה שהם ידעו. כי כואב לי, וזה לא רק בגללי. ושוב, אני לא יכולה להסביר. כי זה גם לא דברים שפה אמורים לדעת.

שלא תטעו, אני רוצה לצאת מזה. לא טוב לי ככה. בא לי לבכות כל הזמן. רק היום, במיונים שהיו לי, הרגשתי- כשאני רחוקה מהכל-בלי אף אחד אחר, שהכל בסדר. והיה לי כיף. ואז חזרתי. והמצב רוח, גם. ומי יודע. אולי אני סתם מגזימה. אבל אני לא יוצאת מזה. זה מן מעגל כזה, שאני מרגישה שאני כל פעם חוזרת להתחלה. אותו תסכול.

אז אני אלך מחר לבית ספר, ואלבש חיוך בכאילו, ובכאילו הכל יהיה בסדר.

אני צריכה לבכות.

אחר כך יעבור. מתישהו.

Manula