גם אני הידרדרתי לבלוג.. אבוי.

לא מהבלוג חלילה.. {ממ, לפחות לא בינתיים. חחחחח איכשהו, עדיין לא נמאס לי לחפור פה..}

אבל האמת, שידעתי שהיום הזה יגיע. היום של כתיבת פוסט פרידה מבית ספר.. חחח. מתוכנן כבר מאז הפוסט של תחילת ספטמבר, אחרי שהתחיל י"ב... מי היה מאמין...

ביי ביי, אתמול היה היום האחרון הרישמי בבית ספר.

הוא היה אמור להיות למעשה היום, אבל בגלל מתכונת באנגלית, לא ממש הייתה הזדמנות נורמאלית לעשות בלאגן, כפי שרק האורט הגדול במדינה {חחח כן, מסתבר} יודע לעשות (:

אז העברנו הכל לאתמול- יום ראשון ה2 לאפריל- 2006

כמה בלאגן, רעש, מוזיקה, ריקודים, מכוניות, בלונים... הכל היה. אפילו את המרכזת-מחנכת לשעבר-מורה שלי כבר הרים איזה תלמיד אחד על הכתפיים, והתחילו לרקוד... כמובן, שלימודים לא היו.

מוזר, איך שכל הימים האלה של השמצת בית ספר {בית חרושת לציונים וכל מיני כאלה} פתאום נראים טיפשיים.. כי תאכלס.. זו הייתה התקופה הכי יפה בחיים. (:

איפה עוד אני אוכל לפגוש כל כך {אבל כללל כךךךך} הרבה חברים ככה על בסיס יומי? מתי אני אוכל לשבת ללמוד עד השעות הקטנות של הלילה לפני בגרות עם עוד מאתיים אנשים- כ"קבוצת תמיכה".. או להבריז משיעורים, ולשבת עם כל המעשנים למיניהם באיצטדיון, או בספרייט, או בסאפסלים, או כל חור אחר שמצוי באלף בניינים האלה- שאיכשהו תחמו וקראו להם תיכון. {שלי.}

איפה עוד באמת, אני אוכל למצוא פקצות, אערסים, פריקים, פריקים לייט, פקצות לייט, סטלנים, פקצות במסווה של סטלניות, פקצות במסווה של פריקיות, חננות {סלחו לי, היה חייב.} או חננות במסווה של פקצות..

או סתם רגילים. פשוטים כאלה. כולם, כל אלה- אחד אחד זרוקים אצלי בתיכון. במיקרו קוסמוס של העולם הזה.

אוף, לא בא לי לכתוב יותר.

אני מבאסת את עצמי.

ז"א, אני לא רק מבואסת, אני גם דיי שמחה.. כאילו היי..! 12 שנים של לימודים מפרכים עברו חלפו להם.. {חיחי, עכשיו נשאר 'רק' צבא, אוניברסיטה, ווויפי. הכל מוכן.} אבל.. לא יודעת.. רגשות מעורבים- ברור.

זה מן קטע כזה, שאני מנסה להגיד לעצמי שזו רק ההתחלה של החיים.. נו ברור. מצד שני, גם צבא זו רק התחלה. גם לימודים באוניברסיטה זו רק התחלה, גם נישואים זו רק התחלה- תינוק ראשון.. הכל זו רק התחלה, כביכול הכנה ותכנונים למשהו מאוחר יותר. אבל אני שמעתי משפט חכם משהו פעם.. שאמר "החיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו עסוקים בלתכנן תוכניות".

אז, היה לי כיף לתכנן תוכניות עד כה.. במיוחד ב3 שנים האחרונות.

מחזור ל"ט... אני כבר מתגעגעת..

ביום חמישי הכנס האחרון של המש"צניקים. כנס ארצי.. מה שאומר שאת רובם- זו תהיה פעם אחרונה שאני אראה.. גם זה פחות או יותר על אותו משקל של בית ספר. {אפילו שם יש פקצות.. חחח, מסתבר.} אין מה להשוות אפילו בסוג הקשרים, בין המש"צים, לילדים בבית ספר.. כל אחד מדהים בצורה שונה..

בכל מקרה, שניהם נגמר..

ובקרוב פרק חדש בחיים.

3 וחצי חודשים, והופס.. צה"ל.

שיהיה לכולנו רק טוב..

{פוסט יותר רגשני, סוחט ומלא דמעות.. לאחר טקס סיום בעוד 3 חודשים..}

2 נ.ב :

1- מיקמיק יקירי, אחד המש"צניקים- ומהשישיה המדוברת גמכן.. חוגג היום חוקיות.. מזל טוב בייב ! {למרות שגם הוא- כמו כל החברים שלי.. לא קורא פה.. (: להזכיר שוב.. חיסיון?}

2- אני מודעת לעובדה שקוראים פה גם כמה צעירים חביבים מבית ספרי.. {2.. אם אני לא טועה.} השרביט עובר אליכם חברס.. שמרו לי על בית ספר..!! ואני אבוא לבקר..

Manula