לא ברור לי אם אני כותבת את הפוסט הזה בהשפעת אלכוהול, או שסתם אלכוהול מוציא ממני את כל מה שבאמת רציתי להגיד, או שבעצם, שני הדברים האחרונים שאמרתי הם בדיוק אותו דבר ואין צורך במילה או. אבל שיהיה.
גאד דאמט, התחלתי לייחצן היום, והמסיבה לא הייתה משהו, אבל היה אלכוהול, והיה לי כיף. והספקתי לעשות משהו אחד שרציתי לעשות ממזמן, וגם זה היה לי כיף, אבל קצר.
היו לי אחלה שבועות האמת, החג, העבודה החדשה {שמי יודע אם תמשך בכלל בקצב הזה} משפוחה, חברים.. הכל. מן הסתם- ככל ראש שנה את החג חגגנו בבית עם עוד איזה 30 הודים מקפצים. היה לי כיף, ועד כמה שזה דרש עבודה, זה לא היה קשה בכלל. אין כמו משפוחה אנשים, אין כמו משפוחה. ראינו את החתונה של ההורים שלי.. וזה אחד הדברים שיותר ריגשו אותי. אמא שלי, פשוט מדהימה.. כל כך יפהפיה, פשוט אין לי מילה אחרת. עם כל הטכנולוגיה בשקל שהייתה להם לפני 20 וחמשהו שנה, ואיפור קליל שכזה.. פשוט יפהפיה. התרגשתי.
והיו עוד דברים. אבל דיי, ואם אני אשפוך עכשיו, זה באמת יהיה ללא הכרה. ועדיף שלא. אני לא רוצה. כי אני איכשהו לא במצב {ואיכשהו, ממשיכה לכתוב. אלוהים יודע} אבל יותר, לא במצב של להעביר ביקורת, או כעס, או אכזבה.. או לא יודעת מה. בא לי לבכות, ולא רק מהתרגשות או אושר, כמו שכבר תקראו.
ומה עשיתי היום? הים הייתי בטקס השבעה של חברה ממש טובה. {הסינית הצינית- ראה רשימת אנשושים.} והתרגשתי ברמות. ואפילו קצת בכיתי. {נו מהה... עם השירים האלה ברגע, ולראות את אותם בני 18 מחזיקים נשק וצועקים "אני נשבע" זה פשוט מדהים.. ומרגש. אז הזלתי כמה דמעות.
אח"כ.. אח"כ הבייתה וישרררר מקלחת בלאגן ולטרמינל. וווהוו מסיבה, אלכוהול וכניסה חינם כמובן- כי יחצנות והכל. אז התחיל צולע, וסביר להניח שגם המשיך דיי צולע, אבל זה ליין חדש, שצריך לאט לאט לצבור תאוצה ואני מקווה שיהיה בסדר. האלכוהול בכולופן, כנראה- תמיד משפר את המצב רוח. חשק לרקוד, אין ספק. וואי אלכוהול.. מה ששאלכוהול גורם לי לעשות. לכתוב פוסט? כנראה.לתהות הרבה יותר? סביר מאוד להניח.
מה לעזאזל?
תילחמי על מה שאת רוצה? גם אם את יודעת שכמעט ואין סיכוי? לא יודעת. אני רוצה, אני מאוד מאוד רוצה. גאד דאמט, מה הייתם עושים, אם הייתם יודעים שכמעט הכל עומד נגדכם, אבל אתם עדיין ממש ממש רוצים? להלחם? לעשות הכל כדי להשיג את המבוקש? לא יודעת. עכשיו אני מרגישה שכן. עכשיו- כל מה שאני צריכה לעשות זה מה שאני רוצה. השאלה היא עד כמה אני באמת מתחשבת בעצמי. ואני יודעת, אני יודעת שאין לכם מושג על מה אני מדברת. לפעמים, גם אני לא כל כך מבינה את הקודים שלי. אבל לא יודעת. נראה לי שאני פייטרית. ונראה לי שאני בנאלית. ונראה לי שכשאתה פייטר, ובנאלי.. זה מה שתעשה. אז סבבה. אני אנסה. ואני אודיע לכם מה קורה בהמשך. {אם מחר, אני בכלל אזכור את הפאקינג פוסט הזה.}
אני רוצה. עכשיו אני יודעת יותר מהכל שאני רוצה. נקודת אור? איי שם בסוף של הקילומטרים של המנהרה.. אבל היא נמצאת. איפושהו, היא נמצאת.
אני אתפוס אותה.
גאד דאמט, איך אני רואה את עצמי קוראת את זה מחר ומתעצבנת על כל השטויות {הכל כך לא מובנות} שרשמתי עכשיו {אני אערוך את זה. אם יהיה בז שלי. כי כנראה שאני מעדכנת רק במצבים ממש ספציפיים.} אבל אני כזאת, ואני אוהבת, אז ככה זה.
זה האלכוהול אנשים, זה הכל באשמת האלכוהול.
והלכתי לישון.
מרוגשת, אופטימית, בנאלית, אכולה מבפנים, בוכה, אוהבת. כל זה- וככה הלכתי לישון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
