גם אני הידרדרתי לבלוג.. אבוי.

שלום וצהריים טובים.

אפתח בהצהרה חשובה.

נגמרררררר לייייי המלוווההההההההה !!!! זהו !!! לא צריך יוותר להתחנן לאמאבא, ואפשר למחוק ת'מספר של המוניות מהספר טלפונים. יהההההה !!!

אההמ אההמ. תודה.

האמת שהרבה קרה בימים האחרונים, דיברתי עם ידיד מסויים, ונראה כאילו המצב באמת הולך ומשתפר. היינו בבקום, ביום חיילות, וזה היה לא רע בכלל. גם המדריך היה לא רע בכלל. או כפי שאני וחברה כינינו אותו.. "הווו, שלום שלום !". לי כעקרון, היום חיילות הזה היה דיי מיותר, כי אני כבר יודעת לאיפה אני מתגייסת, אבל נו, שיהיה. היה נחמד. {במיוחד היה נחמד שכאב לי התחת מישיבה ממושכת ולא נוחה באוטובוס. זנות. [ואפילו לא שמתי לב שכתבתי את המילה הזאת. באמת. בזמן האחרון, נדבקתי. אוי לי. אני הולכת ומדרדרת.]}

היום הודיעו לנו שאישרו את תשלומי ההורים, ואנחנו יוצאים לטיול השנתי.. ואולי אני לא הכי חברה טובה של כל הכיתה שלי.. אבל אי אפשר להגיד שלא שמחתי. כיתה י' גמכן לא יצאנו לטיול בגלל איזה שביתה מטומטמת של המורים.. וזה פחות או יותר דפק לנו את הכיתה ואת הגיבוש שלה.. לא סתם עד היום לא כולם הכי מתקשרים.. מה גם שחומר הגלם שצריך היה לעבוד איתו לא משהו. קשה לחבר בין 2 קצוות כל כך שונים של אנשים, והעובדה שלא היה לנו טיול שנתי בשנה הראשונה שלנו יחד, עוד יותר הקשתה. אבל נו, מה נעשה.. יוצאים לטיול השנתי באילת. 4 ימים של כיף.. אין מאושרת ממני.ואם נחשיב, זו תהיה הפעם השביעית שלי באילת לשנת 2005. נחמד נו.. (:

אבל, לעניינו אנו. כבר הרבה זמן, שרציתי להציג ת'צמי בצורה קצת אחרת. משהו על פי הפתגם "הראה לי מי הם חברייך, ואומר לך מי אתה."

אז אוקיי, לא אתחיל לפרט על כל חבר וחבר קרוב אליי.. אלא על המיוחדים ביניהם. על החברה שרשומים שם משמאל תחת הכותרת "אנשושים יקרים לליבי." גם קצת יותר מחברים.

אז נתחיל, מסוף הרשימה:

* כל המש"צים באשר הם. {בייחוד השישיה שלי}

אז ככה. כן אני מש"צה. כיף לי כיף לי. אחד הדברים היותר חכמים שעשיתי בחיי היה להצטרף לחברה המטרפים האלה. מתה עליהם, ומתה על ההווי של כולנו יחד.. זה מן דבר כזה, שאי אפשר לתאר..{בהזדמנות, ארחיב גם על זה.} השישיה שלי כוללת : אני, הבלונדה שלי- שהיא גמכן מש"צה, בקי- מחדרה, מיקמיק והנאיבי, נקרא לו- שהם מאזור טירה, וקימוצי- מחיפה. כנספחת, שלא שייכת לכת, אבל בכל זאת התחברה איתם גם היא, מצטרפת לילה..{שעליה יסופר בהמשך.}

את בקי מחדרה, וקימוצי הכרתי באחד הכנסים שלנו יחד. אף אחד מהם לא היה איתי בקבוצה בקורס מש"צים עצמו, אבל יצא ככה שהתחברנו.

מיקמיק, היה איתי בקבוצה בקורס מש"צים. אז, לא הכי היינו בקשר, הוא לא נראה לי מהטיפוסים שהייתי אוהבת. מהר מאוד, בכנס הראשון שהיה לנו אחרי הקורס התבדתי, ואפילו הכרתי את הנאיבי- חבר טוב טוב שלו. בכנס השני שאחרי הקורס {יש 3 כנסים בשנה- סוכות, חנוכה ופסח..} - אותו כנס שהכרתי בו את בקי וקימוצי- כבר נקשרנו הרבה יותר.

באותה שנה, בכנס פסח {הכנס השלישי.} הכרתי את הנאיבי הקטן שלנו. אין ספק שהוקסמתי .. תמים ומקסים.

וככה, פחות או יותר.. התחלנו כולנו להסתובב יחד- בכנסים וכדומה, ולהפגש לעיתים תכופות יותר.. ואפילו לילה יקירתי הצטרפה אליינו באיזשהו שלב.

{נ.ב- הכינויים ניתנים אך ורק בשל הסודיות והחיסיון של הבלוג. לכל אחד ואחד מהם יש משמעות, ואם חשקתם לדעת.. אתם מוזמנים לשאול.}

*אמאבאח.- נו, ומה כבר אני אפרט?

יש לי אמא (42), אבא (45) ואח אחד גדול (21.)

אנחנו בהחלט משפחה קטנה ומאושרת. אחי הגדול בקרוב משתחרר, אמא ואבא עובדים עובדים להם.. וזהו פחות או יותר. יש לי איתם קשר טוב.. ואני שמחה שכך. היום אין הרבה הורים שמתקשרים עם הילדים כל כך טוב, ואצלנו זה אחרת. עם אחי הגדול אני מדברת על הכל. ענייני בנות וזה שצריך דעה מקצועית ומהימנה של גבר. חיחיחיחי.

גם הם יודעים להיות קרציות שצריך, וגם שלא צריך. כמו כל הורה נורמאלי בישראל.

נו.. ובכל זאת.. מי אוהב אותם יותר ממני?

*חוטי, הנהג שלי.

אותו הכרתי.. כבר בכיתה ח' למען האמת. בגילי. בן אדם מקסים, ידיד שאני באמת ובתמים יכולה להגיד שאני סומכת עליו בעיניים עצומות. פשוט בחור טוב. פשוט ככה. כבר לא נהג כמובן.. אבל אין ספק שאני אסנג'ר אותו... חחחחח סתם נוו, אל תקחו ברצינות. הכל פה מאהבה.

*בלונדה, החצי הבהיר שלי.

בלונדה קודם כל. השם מסביר הכל, הילדה אכן בלונדה גם בנפשה . היא כמו תמונת תשליל שלי, לבנה, בלונדינית עם עיניים כחולות. כבר הזכרתי, מש"צה. פעם, הייתה הבן אדם הכי ביישן שאני מכירה.. ומאז הקורס מש"צים בכיתה ט', היא יותר נפתחה לעולם, וגם התחילה לדבר עם אנשים שהיא לא מכירה. {כן, זה היה חידוש בישבילה.} היום.. היום היא לא שמה על אף אחד, ועושה מה בראש שלה. למרות שפה ושם, יש עוד איזכורים קטנים כאלה לאיך שהיא הייתה לפני הקורס. לא נורא (:

לילה.. לילה היא כמו אחותי. אנחנו מכירות מאז שהיא נולדה. {כי האי נולדה אחריי. חחח} ההורים שלנו בזמנו, עבדו אחד מול השני באיזה מרכז, ואיכשהו יצא שגם היינו שכנים, והם גרו בדירה מתחתינו. הקשרים ממש התהדקו עם השנים.. איך אפשר שלא. ההורים נעשו חברים ממש טובים, וככה גם אני ולילה. למרות, שלא הלכנו לאותם גנים, או לאותו בית ספר. באיזשהו שלב, גם הוחלט לעבור דירה.. וגם אז, עברנו ביחד. לשנינו בניינים-תאומים כאלה- צמודים, ואפילו יש לנו אותה דירה. {ז"א אותו מבנה והכל.} היום אני ולילה כבר באותה שכבה, לא יצאנו באותה כיתה, כי אחרי החטיבה {שהכן היינו בכיתה יחד} הפרידו אותנו. לא נורא. הבית שלי, זה כמו הבית שלה, וככה זה גם ההפך. כל אחת מרגישה לגמרי בבית- כשהיא בבית של השנייה. ככה גם עם האחים שלנו, והכל. {ללילה, שכחתי להזכיר, יש 3 אחים קטנים. כיתה ט', כיתה ח', וכיתה ב'.} לילה אגב, היא ההפך הגמור שלי. כל מה שאני כן- אז היא פשוט לא. {רוב} המוזיקה שאנחנו שומעות, הגדים שאנחנו לובשות, והאנטיפתיות המתפרצת של הילדה- לעומת האובר נחמדות שלי. אז מה אמרנו על הפכים נמשכים?

*סנופקין יקירי.

ממממ גברבר חסון, שהכרתי השנה, יותר נכון.. שנה שעברה. חופש גדול שעבר נו. גם- בזכות המש"צים. היינו בקורס {סיור וניווט.} , שאליו נלקחו 150 מש"צים מכל הארץ. והאמת, שאחרי שיחה לא קונבנציונאלית על נמלים, גזרתי את דינו- והחלטתי שעם הבחור הזה אני כבר לא אצור קשר במהלך הקורס, ולאחריו. איכשהו יצא, שאחרי הקורס הוספתיו לרשימה במסנג'ר. התחלנו לדבר.. ופתאום גיליתי שהבן אדם לא נורא כפי שהוא הצטייר לי בהתחלה. אפילו הקטע הטבעוני עבר לו באיזשהו שלב. חחחח..

אחד האנשים שיותר עזרו לי במצבים קשים, ובהחלט היו לי כמה כאלה בשנה החולפת.. קצת עצוב לי שהוא רחוק, אבל.. גם על זה כבר מגשרים איכשהו.

בחור מקסים, עם המון חוכמת חיים. למדתי, ואני ממשיכה ללמוד ממנו הרבה. רק שלא יפגע יותר. לא מגיע לו. באמת, ובאמתתת שלא מגיע לו. כל טוב סנופקין חומד.. (:

*גיא

גיא.. איך אני אתאר אותו? אין לי מושג האמת. לא יכולה לקרוא לו ידיד שלי, לא יכולה לקרוא לו אח שלי, אבל גם לא יכולה לקרוא לו חבר שלי. הוא ממש הכל. אין לי דרך להסביר את הקשר בינינו, אבל. משהו מדהים. אני אוהבת אותו, כמו שלא אהבתי חבר נפש כזה בחיים. גם אותו, הכרתי דרך איזה חבר משותף. זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון, אני חייבת לציין. התגובה הראשונית שלי הייתה {לחבר שהכיר..} "מה אתה נותן לי לדבר איתו?! הוא יבש!!" או משהו בסגנון.. אז לא הכי דיברנו אחריי. יום אחד, כיתה ח' חזרתי מחו"ל, והילדון בדיוק החליף מספר איי סי קיו או משהו כזה, והוסיף אותי. "נופר מה קורה? זה גיא. שמעתי היית בחו"ל.. איך היה?" והתחלנו לדבר פתאום.. והמשכנו.. והמשכנו.. ונראה לי שמאז פשוט לא הפסקנו.. כשאני מדברת איתו.. איכשהו, ההרגשה תמיד משתפרת. לא חשוב אם הייתי שמחה לפני, או בבעסה מטורפת. פשוט.. הרגשה יותר טובה. ורק מחכה לשיחות איתו, לא יכולה להסביר למה.

הוא די ג'יי, בחור דיי מוכשר עסוק ומשקיען, אין ספק. עובד הרבה, ונראה כאילו הוא אף פעם לא שבע מזה.. וטוב שכך. עושה מה שהוא באמת אוהב, ומרוויח מזה. מה כבר יכול להיות יותר מספק? יום אחד, אתם כבר תשמעו עליו. מילה שלי... {ואזז.. אז תבואו אליי. כי אני מכירה אותו.. נה, אם אתם רוצים, תהיו כבר בקשר מעכשיו ולפחות זה לא יראה ניצול אח"כ.}

וזהו פחות או יותר. נראה שסיכמתי הכל לא רע, ואפילו ב6600 תווים עד לרגע זה.

חפרתי {וחפרתי הרבה. מה לעשות, ככה זה, לא מעדכנים הרבה זמן- באים פוסטים ארוכים.} מספיק להיום.

אז מי אני? חחחחח. לא שזה נותן לכם כ"כ הרבה. אבל סתם, רציתי שתדעו על אנשים יקרים בחיי  {ואיכשהו, עם כל מה שכתבתי, אני מרגישה שזה לא מספיק מתאר את ההרגשה שלי אליהם. זה פשוט לא נועד לכתב כנראה- אבל אני מנסה עד כמה שאפשר.}

יש עוד 2- בהתהוות. בהזדמנות.. אספר גם עליהם.

נשיקות, וברכותיי, שעברתם פוסט מפרך זה.

Manula

וואו.. אז ככה מרגיש י"ב האא?

נו טוב, זה מאגניב.

סבבי, לקח לי זמן לפרסם עוד פוסט.. תשמעו, אני אחת כזאת עצלנית. לוקח לי זמן לנשום. {כשיש לי.}

ממממ איך היה היום הראשון בבצפר אתם שואלים? {שמתם לב לאינטרקציה פה?} וואללה היה טוב. אחרי שנתיים של עלייה במדרגות לקומה רביעית בבניין 200 {כן, יש לי בצפר מפלצת, וכזה.. הכי גדול בארץ..} סוף סוף.. אני בקומת קרקע. רק שיעור כימיה אני צריכה לעלות, וגם זה בדיוק שלוש מדרגות. {כאילו, רציני 3 מדרגות.} כאילו אם רק הייתם מבינים מה זה, לקחת 5 דקות לפני סוף ההפסקה כדי להגיע לכיתה בזמן. ואין מעלית בבצפר. זה נורא. {נו כן הצפונבוניות מתפרצת..} אבל עכשיו... אךךךך עכשיו אני רק מניחה את כף רגלי בבצפר, ואני בכיתה. תמיד קינאתי בי"בניקים הזו*** האלה שיש להם בדיוק 3 צעדים ללכת מהשער בכדי להגיע לכיתה.. ועכשיוו.. עכשיו אני הזו** שמקנאים בהה ! אוי, האושר.. !

עוד פליאה משהו... כאילו, תמיד אומרים שכל שכבה שמגיעה מגיחה לה לבית ספרנו גרועה יותר מהקודמת.. נו כמובן, חוקיי החיים והכל. אבל הייתם מצפים, שאחרי שכבה כזאת שהצטרפה למחוזנו אשתקד, כבר לא יהיה גרוע יותר...

נו, רק הייתם מצפים... אבוי, הפק"צתיות פשוט משתלטת על כל פינה ופינה בבצפר..

ולעניינו אנו. יום שישי התחלתי ללמוד לגלוש. נשארתי כבר עם צלקת כזאת לכל החיים.. {נפשית, פיזית.}.. ובקצרה? עד שהצלחתי לעלות על הגלשן ולהחזיק עליויותר מ10 שניות.. כבר הייתה לי סדרה של נפילות, מכות ובלאגנים.. ואפילו חטפתי תורן ברגל..אבללל חברס.. היה כיף משהו כשסוף סוף התחלתי. חוצמזה, שבחורה גולשת זה שקסי, הלא כך? {לכל המעוניינים, אני גם גולשת סקי.. שלג. יההה}

וואי, במחשבה לאחור, שהרצתי מה שאני רוצה לכתוב בראש שלי לפני שהתחלתי, הפוסט נראה הרבה יותר ארוך.. נו טוב.

אהה אהה. מאורע חשוב. ראיתי מכר מעניין במיוחד, אחרי תספורת, עוד יותר מעניינת. ובסיידר. זה לא כאילו נשפכתי התעלפתי לרגליו. {למה אתה נראה כזה טוב למה?}- {ולמה אני כזאת נקבה מצוייה למה..}

חזרתי ל-5 מתמטיקה אחרי 2 שיעורים ב4. תקראו לי רעה מתנשאת מגעילה וכל שאר ירקות, אבל הרגשתי ממש רע ב4. לא חלילה, שאני מזלזלת, מרבית מחבריי הקרובים הם ב4 יחידות, ואפילו 3. פשוט עשה לי רע להיות באותו חדר ולנשום את אותו אוויר של המייג'ור פק"צה, שנגדיר כ-ר.ש. אבל בלי שום קשר לנפשי השבורה, {אוי מסכנה שכמותי. עוד מעט ויתחילו לרחם עליי.} ממ.. הרגשתי שאינטלקטואלית, אני יכולה יותר. פשוט.. פשוט ששנה שעברה הייתי מבלה את השיעורים בשינה.. {ואל תאשימו אותי ! שיעור כפול יום שני על הבוקר, ויום שישי עד 2.. בהחלט משאירים את חותמם על בת טיפשעשרה מסכנה.. ועוד עם מורה שמחליטה לספר לנו על היסטוריית המתמטיקה?.. איך לא?!}

אגב.. מכירים את זה.. שפתאום נראה לכם שהכל יכול להיות יותר טוב?. אין לי מושג, תמיד בתחילת השנה אני כולי בתחושת אופוריה כזאת. כאילו בצפר יהיה ממש טוב. "זהו, השנה אני אשקיע". כאילו כל מי שאיי פעם הפריע לך, יחדול מלעשות אתזה. כאילו אפילו המורים הזו*** האלה יהיו פתאום מקסימים. כאילו.. כאילו כל האיכסה פיכסה שחוויתם בשנה האחרונה יעלם.. ובעצם... כולם אומרים לי.. "למה שלא יעלם?.." גם אם הדברים נראים יותר טוןב. גם אם אני מדברת עם אותם אנשים כבר יותר, ובצורה יותר חברית מהר יותר ממה שציפיתי.. זה פשוט לא יעלם. יכול להיות טוב, אבל להעלם.. זה לא יעלם. כל הזמן זה הציק.. "מה היה קורה אם רק...".. ואז אולי היה יותר טוב. אם לא הייתי אומרת ככה.. אם לא הייתי באותו מקום ברגע הזה. אם זה היה מדבר אליי בצורה שונה. אבל.. אבל עכשיו כבר לא. פעם, לא זוכרת איפה שמעתי משהו חכם.. שפחות או יותר בחרתי ליישם- המחילה, היא וויתור על התקווה שהעבר יכול היה להיות יותר טוב. אז אני ויתרתי על התקווה הזאת, שהיא גם ככה מיותרת. עכשיו אני אפנה את המקום הזה, לתקווה לעתיד טוב יותר. וזהו. העבר היה, ואתה הנעשה אין להשיב, ואנחנו רק יכולים לקוות, וללמוד מהטעויות שלנו, כך שבעתיד יהיה לנו יותר טוב. הלא כך?

עכשיו מתנגן לי..

Oasis- Stop Crying Your Heart Out

Hold up
Hold on
Don’t be scared
You’ll never change what’s been and gone

May your smile (may your smile)
Shine on (shine on)
Don’t be scared (don’t be scared)
Your destiny may keep you warm

Cos all of the stars
Are fading away
Just try not to worry
You’ll see them some day
Take what you need
And be on your way
And stop crying your heart out

Get up (get up)
Come on (come on)
Why’re you scared? (I’m not scared)
You’ll never change
What’s been and gone

Cos all of the stars
Are fading away
Just try not to worry
You’ll see them some day
Take what you need
And be on your way
And stop crying your heart out

Cos all of the stars
Are fading away
Just try not to worry
You’ll see them some day
Take what you need
And be on your way
And stop crying your heart out

We’re all of us stars
We’re fading away
Just try not to worry
You’ll see us some day
Just take what you need
And be on your way
And stop crying your heart out
Stop crying your heart out
Stop crying your heart out

נו טוב חברס. אני אתפנה לי לאי מייל שלי.

געגעתי געגועים רבים. שתהיה לכולנו אחלה שנה ו... ואוהבת אתכם !