תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה!

באותו המחנה, בו אותו הצריף,

השקט הצועק, הרגליים המחפשות רגע של מנוחה,

גשם יורד, צמרמורת מורגשת מכף רגל ועד ראש,

זוועות שחוו אחינו, עולם אכזר שהיה אוהב וחם,

בין רגע הפך לקר ומסוגר.

לקחו הכל, בלי להשאיר אפילו את הזכרונות הטובים,

החיוכים נעלמו ברגע אחד,

הם כבר לא ישחקו בכדורגל,

לא ידברו על הדברים שיעשו לאחר שיצאו מהמחנה,

הם לא ישירו את התקווה ולא יזכו לנפנף בדגל הלאום שלהם.

הם... הם כבר אינם...