רוצה סוכריה ילדה?

טוב אז רציתי לכתוב פוסט מעניין, והגעתי למסקנה שלא קיים דבר כזה, את כל אחד מעניין משהו אחר.

אם זה יהיה פוסט מרגש ונוגע ללב, אז שירי וליאור יכתבו לי שהם אוהבות אותי ושהם שם בשבילי, ואם זה יהיה פוסט הזוי עד משעשע אז צבר ויסמין יכתבו לי שאני הזויה. אתם צפויים אתם.

אז יש לי שגרה, נו באמת, זה לא חדש.

3 חודשים של לימודים, ורואים את הסוף באופק.

ערב נעל"ה(נעל"ה רבבה, היסטוריה של אהבה!!-בר כבר יומיים שלמים לא מפסיק להתגאות שהוא המציא את הסיסמה, נוראי..), מכירת סופגניות, צילומים לתמונת מחזור(תמונה מזוויעה), עבודה על הספר מחזור עצמו,בגרויות חורף רבות ומגעילות, ואיכסה בכללי.

איך זה שאני לא מתרגשת!?!? לסיים יב' זה החלום של כל ילד ישראלי מצוי מאז שהוא עבר את גיל 8!!!

אין לי רישיון, אפילו לא התחלתי ללמוד נהיגה, תיאוריה לא עשיתי!!, חברות שלי כבר סיימו את החונך.

התאריך גיוס שלי הוא ה17.4.2007, בערך שנה אחרי כל שהחברים שלי מתגייסים, מה אני אעשה בינתיים, אסרוג?!

חצי שכבה שלי כבר 18, יכולים להיכנס לפאב מבלי לפחד מהסלקטור שיבקש תעודת זהות, שגם אותה אגב עשיתי לפני חודש וחצי בלבד, אני בינתיים שותה שנדי, וגם את זה קשה להשיג.

אני מרגישה כל כך קטנה, לא משמעותית כמו שאני אמורה להרגיש.

מכירים את זה שאתם בכיתה ז', ואתם מסתכלים על היב'ניקים והם כל כך גבוהים, גדולים,חכמים,מצחיקים, מתלבשים יפה? אוקיי אז אני יב'ניקית ואני מרגישה בכיתה ז'.

גובה של ילדה בת 5, שכל של עולה לגן, הומור יותר גרוע משל הילל(להילל יש הומור?~!)

זה לא שהשכבה שלי במצב יותר טוב, בחלומות הכי לא פרועים שלי דמיינתי שככה השכבה שלי תיראה ביב'.

לא יודעת אם זאת הפתעה טובה או רעה, זה פשוט ניפוץ של מה שציפיתי, לשני הצדדים.

בסרטים האמריקאים בגיל 16 הם כבר נוהגים, עושים סמים חופשי, עולים בספונטניות גמורה על מטוס לארץ במרחק 10,000 ק"מ, והכל בנון-שלנטיות מדהימה.

אני יותר קרובה לזאתי שחוזרת מהבצפר עם המבחן ביד, מחממת את העוף המכובס שאמא הכינה, ממהרת לעשות בייביסטר על הילד של השכנה ונזהרת לא להפסיד המומינים,כי מה, היום זה הפרק שסנורקה מאבדת את הצמיד רגל שלה וזה נורא חשוב!!

העתיד של כולם אחרי סיום י"ב כל כך ברור. חודש של בטן-גב, איה נאפה או משהו בסגנון, מסיבת גיוס ויאללה על מדים.

יש לי שנה שלמה של כלום לעשות, ואני הכי לא סגורה על עצמי. שנת שירות? כן או לא? אם כן אז מילווקי? ואיך אני אסתדר חצי שנה בחו"ל? אם לא, אז עבודה ודרום-אמריקה? אבל מה אני אטייל לבד?!

אני מרגישה כל כך קטנה ולא עצמאית, איך אני אוכל להסתדר במילווקי, בארה"ב, לא משנה במה אני אבחר, זה נורא נורא מפחיד... זה לצאת לעולם הגדול.

אז יש לי בית לבד, ואיתו חשבון חשמל, וארנונה,ופלאפון, וחשבון מכולת,וחשבון כביסה, ועכשיו פותחים גם חשבון בנק, ועוד מעט ללמוד נהיגה,ובמקום להרגיש יותר עצמאית אני מרגישה יותר כבולה.

אני מפחדת נוראנוראנורא..

אמאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!