בלוג. אוקיי. זה אמור להיות כמו יומן אישי, לכתוב פה מה שעובר עלי?
בדיעבד קורה ההפך. הדברים האישיים שלי, שאני רוצה לספר, אני לא יכולה לכתוב פה.
או שהם יפגעו באנשים, יעניינו אותם(או לא), יגרמו להם לחשוב דברים לא נכונים, פשוט בלתי אפשרי להישאר נאמן למה שאתה חושב .
אז יוצאים לי פוסטים מאד שבלוניים, מאד לא משקפים אותי.
אז אני כותבת על הבגרויות שלי, על מחויבויות, ציונים, אירועים-זה לא אני!!!!
אני במצב לא טוב עכשיו, ואני לא יכולה לספר את זה פה, כי אין לי מושג מי קורא פה ומה הוא יכול לעשות במידע הזה.
מה נשאר לי לעשות? לכתוב רמזים? לבקש צומי?זין!!
אני רוצה לצעוק!! לספר!! אני לא רוצה להיות אפאתית מפגרת שלנצח שותקת, אני רוצה להמשיך להוציא את אדוה מהזמן האחרון... אימפולסיבית, צרחנית, עקשנית, מה לעשות!
אז אני אשים פה שיר, בתקווה שתקראו ותחשבו עליו ולא תרוצו ישר לכתוב תגובה של "מה קרה?!" כי משום מה, זאת לא המטרה.
אני מתחילה לצאת מהבועה..מתחילה להיות נאמנה למה שאני באמת... לפחות לפי דעתי... מתחילה להשתנות.
זה חשוב.. אני רוצה לחלוק את זה עם אנשים.
את אף פעם לא אומרת
מה את מרגישה בפנים
את לא מנסה מוותרת
זה נמשך כמה שנים
הציורים שאת מצירת
על מה קורה הם מעידים
את לא מראה אותם
כי אז יבואו שדים
ואף אחד לא רואה
אף אחד לא רואה
איך הוא לאט מתקרב
אף אחד לא רואה
אף אחד לא רואה
איך את בוכה מכאב
תבינו מה שתבינו, תגידו מה שתגידו, רק רוצה לספר משהו, גם אם ברמזים.
בכל מקרה, אני עדיין פה.
אדוה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
