רוצה סוכריה ילדה?

איך זה שכל כך קשה להרפות מקטעים ישנים?

עד ששוכחים מהם קצת, נותנים להם לנוח בערמת הזבל הלא מטופלת אי שם באחורי הראש,

הם חוזרים, דופקים בדלת בשקט, שתי דפיקות רכות.

לא מחכים לתשובה, פותחים את הדלת בבת אחת ומתחילים לשייט.

הם מטרידים אותך לאט לאט, בדקירות עדינות, מזכירים לך שהם עדיין שם.

בהתחלה במקום עדין, רגיש, מאחורי האוזניים.

הם עושים סיבוב, מגיעים לעורף ומתחילם לעלות, מגיעים לקודקוד ועוצרים בעין השלישית.

הם חכמים הקטעים האלה, יודעים איפה הנקודה הרגישה שלי, איפה הגוף מתחבר לנפש,

והמחשבות מתבטאות במעשים.

אז זה שוב בראש מעייני, כאילו לא עבר כל כך הרבה זמן, כאילו כל הסביבה הטבעית שלי לא השתנתה,

סדר היום התחלף לחלוטין ולא נותר בי שום דבר מאז.

טוב, אני מניחה שהייתי צריכה לצפות לזה, קיץ שוב.

ואדוה יודעת מה קיץ אומר.

הגיע זמן הבלגן.

El problema no es que juegues El problema es que es conmigo

El Problema-Ricardo Arjona

"הבעיה היא לא שתשחק,

הבעיה היא שתשחק איתי."

ריקרדו ארחונה- הבעיה

*עריכה*

תודה על הסגירה.

כמה זמן כבר חיכיתי לזה? 10 חודשים בערך?

סוףסוף לסגור מעגל.

היה כיף לשמוע,להבין.

חיבוק.