יום שבת.
יושבת על המדרגה בחוץ בנעורים, יש כבר רוח,עננים.
שמתי ביטלס. לא יודעת למה, יום שבת בשבילי זה שירי ביטלס.
ניקיתי את החדר, שטפתי קצת כלים מאתמול, נו יום שבת, אתם כבר יודעים.
שתלנו זרעים של פרחים. פרחים צהובים,גדולים, עגולים.
כמו שני ילדים קטנים שמתלהבים מפרח יפה, בהינו בגינה שצומחת, חושבים כאילו באורח פלא הפרחים יצמחו תוך שתי דקות וישתלטו על הגינה.
שקט,הדשא כבר ירוק.
אני נותנת לו נשיקה ואומרת לו בהצלחה בעבודה,שיחזור מהר.
בת 18.עוד מעט 19? או אולי בת 30,נשואה?
בכל מקרה יש שקט, והשמש עדיין מסנוורת אותי, אבל בין העננים.