לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רוצה סוכריה ילדה?


קיבוץ, צבא, אהבה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2007

אדוה



אדווה הוא הגל הקטן של הים. רחש קל שבקושי נשמע אבל הוא מאוד מרגיע את המאזין לו.
כשהורדוס שיפץ את בית המקדש השני היא רצה לעשות אותו מהודר ביותר באופן צעקני. אמרו לו חכמים לעשותו באבנים כחולות ולבנות שיראה כמו "אדוותא דימא" כמו גלי הים.
הצבע הזה - הוא התכול של הים שהוא השתקפות התכול של השמים והוא מלמד על יכולת השיקוף הגדולה.
אדוות המקדש משקפת את האיזונים שהיו בבית המקדש. טבור אגן הסהר – נא אל יחסר המזג.
בעלת שם זה יכולה למצוא בעצמה קשר עם בית המקדש. ועם אדוות הגלים. קשר עם התנועה של החיים. ובמיוחד את האיזון העדין הנוצר ממגע של רוח בחומר.

 

סתם משהו שמצאתי...ואני לא חושבת שמשקף אותי.איזון בין רוח לחומר?אני לא רואה את עצמי מוצאת את האיזון...לא בקרוב.

 

 

אני כל כך כועסת.

כועסת על עצמי והחוסר מימוש של כל דבר שרציתי בשנים האחרונות.

על הרישיון שלא בא וגם לא יבוא בזמן הקרוב, שנותן לי הרגשה של חסרת ישע, של מישהי צעירה ולא בת 19 שנים שכמותי, של מישהי שתלויה תמידית באנשים, ברצונות שלהם ובמצב רוח שלהם.

המצב הכלכלי שלי שנמצא בקרשים,בלי אפשרויות שנראות באופק להחזיר אותי בחזרה על הרגליים. שזה גורם לי להימנע מדברים שאני כל כך אוהבת כמו לצאת מחברים,ללכת להופעות מוזיקה,להשקיע בקשרים שלי עם אנשים אפילו אם זה בצורה של מתנה סמלית ליומולדת. מונע ממני לקוות לדברים גדולים יותר כמו איזה חופשה בצימר עם סבס שכל כך רציתי, טיסה לארגנטינה מיד עם השחרור,זה לא יקרה.

העייפות התמידית,ההתמוטטות שנראית טבעית אל המיטה אחרי יום ארוך, רק בשעה 6 בערב.לא לעשות תוכניות כי אין אפשרות לממש אותן,לדחות פגישות עם חברים, לא לראות את סבס אחרי כמה וכמה ימים כי אני פשוט לא מחזיקה מעמד עם עינים פקוחות.

להשקיע את כל הרצון הטוב שלי והכוחות הנפשיים והפיזיים שלי באנשים זרים שאני לא מכירה ורוב הסיכויים שלא אראה אותם שוב רק מהמחשבה שזה הגורל שלהם והוא בידיים שלי ואי אפשר להתרשל, אפילו לא בדבר קטן.

לקחת עוד ועוד אחריות,דברים מעניינים ומושכים,שדורשים ושואבים ממך עוד ועוד, שמכריחים אותך לבקר אנשים גם אם זה כואב אבל מה לעשות,חייבים.

להתבגר, ולראות את הצד היותר כואב ומכאיב של אנשים. לראות איך מלכלכים על חברים שלך בלי אפשרות אמיתית להגן עליהם או למנוע מהם להיפגע.

להרגיש שאתה מזניח כל צד וצד בחיים שלך,כל מה שחשוב לך, ומטפח דווקא את הדבר שהכי לא חשוב ממך,אבל שנדרש, כי אתה במערכת שבה דורשים ממך,ואין כזה דבר שלא תיתן.

 

כי אני רוצה לבקש סליחה,ואני לא יודע ממי או ממה,

ובעצם,אני צריכה לבקש סליחה ממני,אדוה. הדבר הכי לא מאוזן שאני מכירה נכון לעכשיו.

נכתב על ידי אדויל , 30/11/2007 16:03   בקטגוריות שחרור קיטור  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אדוהפ ב-7/3/2012 03:31



כינוי:  אדויל

בת: 36

ICQ: 205812446 

תמונה




18,863
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאדויל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אדויל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)