רוצה סוכריה ילדה?

אז מה....? עוד 8 וחצי חודשים לשחרור?

הזמן טס לו.... הימים כתובים על דף שקופל למטוס נייר והועף ישר לפח.

מצפה לקידום מסוים,מקבלת קידום שונה, שווה יותר בעיני.

התמיכה,הגב של כולן שווה יותר מכל דבר אחר,הכעס והדמעות בעינים שלהן,העלבון,המחאות,מכתבים ושיחות שוות יותר מכל פיקוד כפוי שהוא.

מנהיגות מקבלים ולא לוקחים. את זה הם ילמדו על הבשר החיי שלהם, וחבל שיסבלו מזה כל כך הרבה אנשים, אבל בעצם זה הסיכון שבלקחת החלטות כלכך פזיזות ותלויות אינטרסים,החלטה שהם לקחו,וכמו כל דבר שקורה במדור,איתה יבואו ההשלכות. אני את האות הצטיינות שלי קיבלתי, ומהאנשים שבאמת ראויים להעניק אותו=)

- O -

החלטה לחזור לחברויות ישנות. לנקות קצת את האבק,לשלוף מכתבים ישנים ובעיקר להשקיע, ולזכור.

דווקא ברגעים הכי בודדים שלי אני נזכרת, ומרגישה הכי בטוחה בחברים שמקיפים אותי.

מלאה באהבה,מוכנה לתת,רק תבקשו.

הקיץ כבר מציץ מדי פעם, וטבריה היא הדוגמה החיה.

שתהיה שנה מספקת.