רוצה סוכריה ילדה?

כולם עושים סיכום שנה, אז שאני אאבד הזדמנות של להיסחף עם הזרם? ברור שלא.

יש לי זיכרון חזק בדרך כלל, אבל רק לאירועים מאד מסויימים, לכן תסלחו לי אם יש חורים גדולים מאד באיך שאני זוכרת את השנה הזאת, עם הקוראים הסליחה.

החור הכי גדול (ותסלחו לי שזה נשמע סוטה) הוא ינואר עד מאי.

אני לא זוכרת כמעט שום דבר.כנראה היה די רע, כי המוח שלי נוטה להשכיח זכרונות רעים.

אני רק זוכרת חודשים של התבגרות מהירה, התפכחות זאת מילה יותר מתאימה.

כל הנושא של להבין מי החברים שלי באמת(שלב שכולם עוברים אני יודעת) שכתבתי עליו די הרבה בפוסטים אחרים היה בתקופה הזאת.

התאכזבתי כל כך מאנשים, אני לא מאחלת לכם בחיים אכזבות כאלה, גם לא לאנשים שאני לא אוהבת.

להבין שלאנשים נורא קל לזכור אותך כשהם צריכים משהו, ובאותה מהירות לשכוח אותך כשאתה לא נחוץ, היה מפתיע, מזעזע ומגעיל. אז אולי אני תמימה, ובדיעבד הייתי צריכה להבין שאנשים הם לא באמת עד כדי כך טובים, אבל ניפצו לי תבועה הרבה יותר מדי מהר.

זיכרון אחד טוב, נשאר. רוקעצמאות, מאי 2005. אחלה להקות, חברות שאני אוהבת, הבתדודה שצצה משומקום, האנשים הכי הזויים במדינה, ואיתמר וכרמל שניים יושבים על שמיכה ובוהים ב"היהודים".

חודשים יוני והלאה מסמלים אצלי שינוי. שינוי גדול, שאני זוקפת אותו בעיקר לזכותכם.

נכון שזה גם סיום של שנה, ועוד מעמסה שירדה לי מהכתפיים, אבל זה בעיקר שהכרתי אנשים טובים, שאני אוהבת, כאלה שתמיד שם, נותנים תשומת לב, חיבוק, יותר, את כל העולם אם רק צריך.

סוף מאי-תחילת יוני הכרתי רק את הכפרתבורים.

הזיכרון הסלקטיבי שלי(עודפעם אתה?) זוכר מפגשים בבתים שלי ושל סיון בבית קשת... נחשי גומי, אתם מנגנים בגינה של השכן שלי, צפריר עושה קולות של ציפורים, מעלה לי חיוך.

אמצע יוני הכרתי את יאיר.

לא הכרות מהסרטים, ממש לא אחת לחלום עליה. כתבתי בקומונה, לא ידעתי מי הוא, הוא לא ידע מי אני. סיון עשתה הכרות באיזה שעת אפס בבצפר, ממש חפוז, אני לא בטוחה שטרחתי להסתכל לו בעינים בכלל, איזה מגעילה הא.

אחרכך היתה לכם בגרות בתקשורת-ישבנו שעה ודברנו על ארגנטינאים ובשר, תקשורת ולוגיקה, שחורים וקיבוצניקים. מדהים איך המוח שלי מנקה את הזכרונות הרעים ואת הטובים הוא זוכר עד לפרטים הקטנים.

ההכרות המשמעותית של השנה.

יולי-אוגוסט חודשים מדהימים, הכי טובים של השנה. נעשינו חברים, בשקט בשקט. הבוסית טסה לחו"ל והשאירה אותי לעשות שטויות במרכולית(הייתי ילדה טובה, באמת!) ניצנים שהיה מושלם, עם מוזיקה מדהימה, אנשים שלא ראיתי שנים, חצי גוף חרוך, וחיוך גדול על הפנים.

כמובן שהייתה תקופה של דאון במצברוח כשהוא היה בארה"ב, אבל גם זה עבר, הכל עובר.

ספטמבר התחלנו שנה,שנה אחרונה, סיום של תקופה סך הכל לא? עולה על הבמה של האמפי עם כל השכבה, לשיר את השיר פתיחת שנה, ולא מרגישה שכבה מגובשת, לא מרגישה מאד שייכת.

אוקטובר היה חודש מוזר. יאיר בדיוק חזר מחו"ל. יומולדת ביום האחרון לפני החופש והופ תרדמת של חודש.

ששש!! לא להעיר!!! אדוה בתרדמת חופש.

האא לא, לא תרדמת מושלמת, משהו היא הספיקה לעשות, להוציא תעודת זהות, עכשיו היא אזרחית למופת.

נובמבר-דצמבר עוד תקופת התבגרות. אם בחורף הייתה הראשונה, עכשיו מגיעה תקופת העצמאות.

צו ראשון, מחשבות על תיאוריה, להתחיל לנהוג.

ריבים עם ההורים על כסף. פתיחת חשבון בנק, הוצאת טופס לתיאוריה. החלטות חשובות שאני בטוח אתחרט עליהן כמו ויתור על שבדיה, ויתור על שנת שירות בארה"ב, ויתור על שנת שירות בכללי, החלטה על טיסה לארגנטינה.

אירועים ששווים לציון מבחינתי:

1-רוקעצמאות

2-להכיר את הקומונה.

3-6.7.05

4-צו ראשון.

אני יכולה להגיד שזאת שנת כסף, כי סוף סוף התחלתי למצוא עוד עבודות, (יותר מ6 עבודות שונות השנה!) והשגתי כסף לרישיון.

אני יכולה להגיד שזאת שנת בנים, כי היא התחילה בנשיקה עם he who must not be named, המשיכה עם החבר הכי מדהים,התערערה עם התקריות עם שחף והברזילאי, ומסתיימת עם אותו חבר שלי ורק שלי=)

אבל ברור שזאת שנת התבגרות(לייק הלו!:P) וב2006 כבר יהיה לי 18, ויהיה לי 12 שנות לימוד, ויהיה לי רישיון.

אז תודה רבהרבה רבה!!! על שנה מדהימה!!! שהציון שלה עלה/נסק/דהר/השתפר פלאים בזכות ההיכרות שלי עם כולכם! תודה!

אוהבת מאד, אבל מאדמאד, אדוה.

נשיקה לשנה החדשה! (או לפחות אמור להיראות ככה..)