הדפוק הזה עושה לך טוב

כמה חופש.... כבר בא לי להקיא.... כמה בית אפשר? לפעמים בא לי אפילו לחזור לצבא :-)
מטעם התפקיד שלי, אני עושה משמרות.  אני עושה משמרות 3 ימים בשבוע, שאר הזמן אני בבית.

ככה יצא שהפעם האחרונה שהייתי בבסיס היתה ברביעי שעבר.

הסופ"ש שלי התחיל ביום חמישי. זה נראה לי כל כך מזמן, אני אפילו לא זוכרת מה עשיתי.
בנסיון להזכר, נזכרתי שבייבי היה בטיול מהצבא (רביעי חמישי), וגם אני לא הרגשתי טוב, אז את רוב יום חמישי העברתי בשינה פשוט. הייתי כל כך חלשה שלא היה לי כח לעשות כלום. אז ישנתי :-) מה צריך יותר מזה?

כשהתעוררתי, בערך ב6 אחה"צ, בייבי התקשר להגיד לי שהוא בבית, ושהוא מת לישון. אז אני קמתי והוא נשפך במיטתו... החלפות :-)
בלילה, הלכתי לישון די מוקדם, בערך ב11 ככה (למרות שישנתי כל היום!! מוזר...) היה לי חלום זוועתי, סיוט שכזה. מתתי מפחד. במזל חברה שלי שלחה לי הודעה לפלאפון (בערך ב1 וחצי בלילה) והעירה אותי מהסיוט. אז ביקשתי ממנה שתתקשר ותדבר איתי עד שיעבור לי הפחד :-/ כבר הרבה זמן לא היה לי דבר כזה. חלום ממש מפחיד. שלחתי לבייבי שלי הודעה "היה לי סיוט, ואתה לא פה להגן עלי :( מזל שיש את גלי ששלחה לי הודעה והעירה אותי! :) " אז הוא מחזיר לי תשובה "מצטער. אם זה גורם לך להרגיש יותר טוב, הערת אותי, בהקפצה. לילה טוב מותק" איזה כפרה עליו :-) יום שישי בצהריים הוא בא אלי, באוטובוס :) מה שאומר שהוא ישאר הרבה... אוטובוס ראשון חזרה הוא רק בשבת בלילה :) כיף
תכננו לבלות את הסופ"ש בבית, לראות איזה סדרה במחשב, שבייבי הוריד את כל הפרקים שלה וצרב על דיסק, אבל כמה מפתיע, הוא שכח אותו בבית! חחח לא נורא... הורדנו חלק מהפרקים גם אצלי, אבל זה לקח זמן, ככה שרק בשבת ראינו... את שישי העברנו בבטלה מוחלטת כראוי ל2 חולים שכמונו :) כמה אכלנו באותם 2 ימים, בטח עליתי איזה 3 קילו רק מהסופ"ש הזה... ועוד לא הגענו לחג!... שבת בערב עלינו על אוטובוס ונסענו לבית של בייבי. באו עוד 3 חברים שלו, ישבנו אצלו בחדר, צפוף אבל נחמד. הם ניגנו על גיטרות (3! כמה רעש! ) אני פתחתי נרגילה כמו שרק אני יודעת :) היה אוכל... שוב, מה צריך יותר מזה? :) הלכנו לישון ב2 בלילה בערך.. קמנו בבוקר לחצי יום בבסיס, שפוכים לגמרי. הגענו לבסיס מתים מרעב והחלטנו שהולכים לשקם לקנות איזה בורקס :)
לקחתי את גלי איתנו, ויצאנו לחפש בורקס. אבל כמה נורא, הכל סגור! רק בגלל שזה חצי יום... מעצבנים :-/ אבל.. זה לא הכי נורא שהיה לנו באותו יום.... בדרך חזרה מהשקם, בייבי שלי הולך קרוב לקירות, מחפש צל כרגיל. היה חום איימים. ובנוסף לכל הוא הולך ומסתכל למטה... מחפש דולרים או משהו... לרוע מזלו היה מנוע של מזגן שתלוי לו על הקיר, די נמוך לדעתי. בייבי ואני הולכים די מהר, שני גבוהים שכמותנו, מה לעשות, ובייבי לא ראה את זה מגיע, ופשוט דפק את הראש בשפיץ של המנוע מזגן :-( הוא עצר בבום כזה, ונהדף אחורה. הסתכלתי עליו בשוק, לא יודעת מה להגיד :-0 "בייבי אתה בסדר?" "כן כן" הוא עונה כאילו כלום וממשיך ללכת.. אני שמה יד על הראש שלו, לבדוק אם התנפח או משהו, וקולטת שיורד לו דם. אז התחלנו להלחץ. דם יורד, ולא מפסיק. אנחנו הולכים לכיוון הבסיס, משהו כמו 5-10 דקות הליכה ולא מפסיק לדמם. גלי חזרה ליחידה ואני המשכתי עם בייבי למרפאה. שם בדקו אותו, שאלו אותי אם הוא לא איבד את ההכרה, אם הוא היה מודע כל הזמן למה שקורה. אמרתי שכן, ושהוא לא איבד הכרה. מזל. הייתי מתחרפנת אם הוא היה מתעלף לי. הייתי מתעלפת אחריו. בקיצור, הרופאה אמרה שזה שפשוף, לא חתך עמוק שמצריך תפר או משהו כזה. מזל שוב :) קיבל ג' אחד, שמו לו יוד לחיטוי, ושלחו אותו הביתה לשים קרח. השעה 10 ומשהו, חזרנו ליחידה לקחת את הדברים שלנו. אמנם בייבי קיבל את הג', אבל הוא צריך ליווי :) אז אני ויוני החלטנו שהספיק לנו ואנחנו רוצים הביתה, אז הלכנו שלושתנו :) חום איימים, אין טרמפים מחכים לאוטובוס בשיא החום. בדרך לבית של בייבי, עברנו בבית של אבא שלו לקחת את האוטו. פעם ראשונה שאני רואה אותו. הכרות. כבוד. סוף סוף תכלס. היה נחמד, ישבנו איתו ועם סבא של בייבי משהו כמו חצי שעה. הוא סיפר להם על המכה בראש, וכל מיני. יצאנו לדרכנו.
הגענו לבית שלו, מקלחת, אוכל, כרגיל. ראינו עוד פרק של הסדרה שהתחלנו לראות אצלי ביום שבת (drawn together, תורידו, מומלץ.. מצחיקה ) ובאמצע הפרק השני נרדמתי כמו מתה. אז דפקנו שנ"צ, ונסעתי לי הביתה. בייבי נשאר לחגוג עם משפחתו. באסה. בערב כל המשפחה הגיעה, היה מלאאא אוכל. המון. אחיינים שלי התנהגו כאילו הם שיכורים (ילדים קטנים, מה נתנו להם לשתות??) , היו משוגעים כל הערב. היה כיף :) טחנתי כמו פרה... שתיתי כמויות של יין, חשבתי שיעזור לי לישון. וזה אכן עזר. ישנתי כמו תינוק .רק חבל שלמחרת, ב10 בבוקר בייבי העיר אותי עם הודעת "בוקר טוב" לפלאפון. מרגיז, אבל איך אפשר לכעוס על תינוק שכמותו? :) שעתיים אחרי זה הוא כבר היה אצלי. המצחיק הזה לא אכל כלום בבית, אז האכלתי אותו כרגיל. היו מלא שאריות מערב החג. אחר כך, ראינו סדרה אחרת במחשב (עקרות בית נואשות, יש את זה בYES... סדרה טובה). אפילו 2 פרקים.. 40 דקות כל פרק בלאט.  יוצאת לבדוק מתי אוכלים צהרים. יש עוד זמן. סקס של צהריים זה כזה טוב :) מהיר, אבל טוב :-) אמא קוראת לאכול. יושבים לאכול עם ההורים, וחוזרים לחדר. אני כבר הייתי מוכנה לסיבוב נוסף, בייבי אמר שהוא לא יכול. התעצבנתי עליו קצת. ככה עברו איזה שעתיים ששכבנו במיטה בלי לעשות כלום. הרס לי את החשק להכל. ישבנו טיפה בחוץ, וב7 הוא אמר שהוא הולך. הוא שאל למה אני כועסת עליו, ואמרתי לו שאם הוא ילך הוא בטח לא ידע. אז ישבנו בחוץ ודיברנו, הוא אמר שהוא לא רוצה ללכת כשאני כועסת. לקח לי זמן להוציא את זה אבל בסוף אמרתי את זה. שזה לא בסדר שאני לא גומרת. אבל הבהרתי לו שלמרות שזה מפריע לי, זה לא הדבר העיקרי, ושאני נהנית מכל המגע שמסביב, ושבטח שזה לא אשמתו. הוא מפנק ומקסים והכל. רק חבל לי שעכשיו זה שונה מההתחלה. בהתחלה הוא היה אומר לי "אני לא ממהר, יש לי סבלנות" עכשיו זה נראה אחרת. הוא אמר שהוא שמח שהוצאתי את זה, שלא הייתי צריכה לשמור את זה בבטן ושצריך לדבר על דברים כאלה אחרת אי אפשר לפתור אותם. אמר שהוא מצטער שהוא היה אגואיסט. אמרתי לו שזה לא שהוא היה אגואיסט,  פשוט לא יודעת... הרגשה כזאת מוזרה. קיצר המשכנו לדבר על דברים נוספים חוץ מזה. היתה שיחה טובה :) שוב ניסיתי להבין איך לעזאזל ולמה הוא חיכה כל כך הרבה זמן עד שהוא עשה את הצעד. שאלתי אותו אם הוא לא פחד שאם נהיה ביחד, זה יהרוס את הידידות שהיתה בינינו. הוא הסביר לי שזה בדיוק מה שקרה אחרי הפעם ההיא הראשונה שהתנשקנו. שאלו היו ההתלבטויות שלו בדיוק. בכל מקרה, לא הבנתי את הדרך מחשבה שלו. שפעמיים שפכתי בפניו את הלב, והוא עם ההתלבטויות שלו, העדיף להגיד לי לא, ולהמשיך להתלבט לבד. נו שיהיה. "מה זה משנה מה אמרתי לך אז, מה שמשנה זה מה שעכשיו" הוא אמר. אם אתה אומר :) בכל זאת זה תמיד יראה לי מוזר ואני אמשיך לנסות להבין מה הלך בראשו הקטן והפצוע. מסכן שלי.

היום הוא הלך לבסיס, ואני בבית, עד למשמרת שביום חמישי. כמה חופש..........

זהו לבינתיים.

ORT משתעממת בבית......