הדפוק הזה עושה לך טוב

לא כתבתי על זה עד עכשיו בבלוג, לא יודעת למה. אולי זה נראה לי אישי מדי. אבל אחרי שהיו כבר תיאורים אחרים, אז יש מקום להשלים את החסר ולספר על הפעם הראשונה שלנו.
נתחיל בהקדמה קטנה. בהתחלה כשסיפרתי לבייבי שאני עוד תמימה, הוא היה מקסים. הכי הבין בעולם ותמך, ואמר שנתקדם בקצב שלי. "יש לי סבלנות, אני יכול לחכות". אז חיכינו. לקחנו את זה לאט כמה שאפשר (וזה קשה איתו... קשה להתאפק). אז מפעם לפעם התקדמנו, עד שלפני כחודש בערך, היינו אצלי, וזה היה כל כך חזק וחושני כזה, פשוט לא יכלתי לחכות יותר. אמרתי לו שאני רוצה. הוא שאל אם יש לי קונדום... למה שיהיה? מצחיקול שכמותו... בקיצור גם עליו לא היה (מי פה אמרה לי שלכל גבר יש לפחות אחד בארנק?? אז לא לגבר שלי.... נכון לאז לפחות..). אין הגנה. נאלצנו להתאפק, בקטע של חדירה לפחות. כל כך התבאסתי, שהוא הציע שנתלבש ונצא לקנות. אבל היה יום שישי בלילה, ולא עלה לי בראש שום מקום קרוב שאפשר לקנות בו. אז התבאסתי אבל מה לעשות. הגנה קודמת לכל.
בשבוע שלאחר מכן, חגגנו חודש. זה היה יום שלישי. בייבי ביקש שאני אבוא אליו, ונצא לחגוג. לחגוג בסוף לא יצאנו כי הוא היה עייף ונרדם לי בעמידה. אבל אני את המתנה שלי קיבלתי ? הוא הביא לי קופסא כזאת, מלאה בשוקולדים. חמודי. סגרתי את הקופסא ובאתי לתת לו נשיקה, אבל אז הוא אמר לי "לא ראית אבל את השוקולדים שלמטה..." וכמה צפוי, למטה התחבאו להם קונדומים ? מישהו פה אמר רמז? לההה.. אני חושבת שזה היה במקום. גם ככה היינו צריכים לקנות. חשבתי דווקא שנלך לקנות יחד. אבל יפה לו שהוא חשב על זה לבד. וגם שילב את זה יפה לדעתי במתנה. בקיצור, כאמור באותו יום הוא נרדם די מהר אחרי שהוא נתן לי את המתנה, ככה שלא יצא לנו לנצל אותה. אבל לא נורא. יום שישי שלאחר מכן, שוב ישנתי אצלו. לפני כן היינו במופע סטנדאפ, חזרנו הביתה שפוכים וישר לישון. יום שבת התעוררנו. מתחילים להתעסק אחד עם השני. ליטופים, חיבוקים, נשיקות. איך כל מגע שלו מטריף אותי. הוא יורד לי ואני מתחרפנת. רוצה כבר להרגיש אותו בתוכי. "להביא קונדום?" הוא שאל. הנהנתי לו בהסכמה. אמנם לפני כן רציתי שהפעם הראשונה תהיה אצלי בבית, אבל כבר לא יכלתי להתאפק. ותכלס אולי עדיף שזה היה אצלו. פחות הפרעות. בייבי ניגש לארון והוציא קונדום. חוזר אלי מחייך. מלטף, מפנק. קצת התרגשתי. מנשקת אותו חזק, כאילו להגיד לו "אני מוכנה".. הוא מלביש אותו ואנחנו מוכנים. הוא נשכב מעלי, ולאט לאט נכנס. טיפה כואב בהתחלה, אבל בדיוק לכמה שניות. הוא עשה עבודה טובה, הייתי רטובה לגמרי, מה שכנראה עזר לזה שלא יכאב. טוב נו, הוא לא צריך לעשות הרבה כדי שזה יקרה, רק מלשכב לידו אני מתחממת תוך דקה. הוא נכנס יותר ויותר, ואני מרגישה אותו בתוכי. כל כך כיף. וכל כך כיף להזכר בזה... (אוי היום בערב אני ישנה אצלו... לא יכולה לקבל מספיק ממנו)
"תגידי לי אם כואב לך".. למרבה הפלא לא כאב. אחרות אמרו לי "כואב בטירוף, פעם ראשונה זה גהנום, אני ראיתי שחור בעיניים מרוב כאב". אבל אצלי זה לא היה ככה. כנראה שזה תלוי באמת בקרבה בין האנשים, כמו שידיד שלי אמר לי, ביחסים ביניהם. ובאמת שלא יכלתי לחשוב על מישהו יותר טוב מבייבי לקיים איתו את הפעם הראשונה שלי. דימום גם היה קצת. ממש קצת. בקיצור אחרי כמה דקות נכנסו לקצב, יותר ויותר מהר. כל כך כיף להרגיש אותו בתוכי, לראות את המבט המתענג על הפנים שלו. אחר כך התהפכנו, בייבי שוכב על הגב, אני מעליו. היה קצת קשה בפעם הראשונה שאני מעליו, אז אחרי כמה זמן חזרנו למסיונרית. בייבי גמר והיה פשוט טוב. "את מדהימה" הוא אמר. וזהו. אמנם לא זיקוקים ומנגינות כמו בסרטים, אבל בכל זאת, היה מדהים, ורק בגלל שזה היה איתו. יצאנו לאכול ארוחת בוקר וחזרנו לסיבוב שני. הפעם כבר לא כאב. היה עוד טיפה דימום, שבפעם אחר כך כבר הפסיק לחלוטין. ניסינו שוב כשאני למעלה, הפעם היה הרבה יותר טוב. פשוט כיף לראות אותו ככה. "גיוונת מספיק לפעם שניה" הוא אומר לי, ומחזיר אותי לשכב על הגב ומפנק אותי..
זהו, חבל להוסיף עוד פרטים, שלא יהיה יותר מדי. למרות שזה כבר נראה ככה.
בכל מקרה, אני שמחה שהפעם הראשונה שלי היתה עם הבייבי שלי, בזכותו לא כאב, לא חששתי בכלל, והיה פשוט כיף. מדהים. תודה לך בייבי.

(סתם שאני אזכור את התאריך, 28.5.05)