 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 12/2004
מחול החלומות נמשך.
נראה שכל שינה שלי מלווה בפוסט, העיקר שאני לא צומי.
הפעם זאת משהי מישרא, אנחנו מכירים כבר שנה, ויחד עם זאת אני חושב שהשיחה הכי ארוכה שלנו הייתה בת שלושה או ארבע משפטים, ומאז, היי וביי אם בכלל, ואני אף פעם לא באמת רציתי אותה וגם אף פעם לא הררתי בזה, לא הייתה סיבה.
היא שיכורה. גם אני, אנחנו נפגשים במקרה באיזה פארק נידח של תל אביב ומדברים, מהשיחות האלא שצריך להיות שיכור מאוד כדי לנהל, אבל הם משאירות הרגשה מוזרה בבטן הרבה זמן אחרי שאתה מתפכח, תחושה של שיחרור, של אוש מזה שהאלכהול אפשר לך לעשות את זה ( לכל ה18- תתעלמה מהערה הזאת, אלכהול זה רע! אסור לשתות בלה בלה) כאמור, היא מדברת על כל מה שהיא לא כותבת כי צריך להישמר מפי העיניים של כולם ואם בלוג כמו שלה, עדיף שתשמור דברים ישים בבטן) אני מספר גם לה מה שכולם יודעים, וגם כל מיני דברים שלא. יושבים כל הלילה ומדברים באיזשהו שלב מתפקחים טיפה וקובעים להיפגש למחרת, חוזרים כל אחד לביתו.
אני מתעורר, (במציאות) ואוכל ארוחת בוקר, חוזר לישון, אחנו נפגשים, בהתחלה יש מבוכה בגל הפעם הקודמת, אבל הטונים נשמרים, רם כבר מדברים זה לא בולשיט, זה דברים רציניים, בלי בושה לדבר על הכל, אני מוכיח לעצמי שצדקתי לכל ורך הדרך כשהאמנתי שיש בה הרבה יותר ממה שהיא מראה, והיא? היא לא מחייכת יותר מדי, אבל משהו בעיניים שלה מסגיר אותה, ברק כזה של שלווה פנימית, דייט שקט כזה, יוצאים, מטילים טיפה וחוזרים לבית שלה, שותים קפה וכל הזמן מדברים.
טלפון בבית, אני מתעורר ומכיל את ג'קי, בחוץ כבר חושך (שוב), יש לי עוד שלוש שעות עד שאני צריך לקום לעבודה, חוזר לישון, ואני אצלה, אבל בלי שהיא תדע, רק עומד בדלת, כנראה שרק נכנסתי והיא עדיין לא ראתה, והיא בטלפון, מדברת עלי, אם ידידה שלה, אומרת דברים שגורמים לי לאדים, להמון זמן, אני סוגר את הדלת, היא שה לב שאני שם, מסיימת את השיחה וצוחקת הרבה, בעיר על זה שאני אדום, "יותר ורוד ממני" מכריה בהבעה רצינית ואז מתפרצת בצחוק, רציניים כמו בפעם הקודמת כבר לא נהיה, ואז באה נגיעה קלה, אני מגיב, בלי לשים לב שנינו כבר לוהטים, זה מרגיש שונה, ולא בגלל כל הזמן שעבר (או כי אני ישן) פשוט טוב, פשוט וטוב.
ואז הפלאפון מתחיל לצלל, הגיעה הזמן לקום לעבודה, וכבר היא אי אפשר להתחמק מזה, וגם לא ממש בא לי כי לחלום על מה שהיה עשוי להתרחש כבר היה מבאס, אז אחרי 14 שעות שינה, אני לבסוף יוצא לעבודה, עדיין קצת אדום, אבל זה עובר. מהר מאוד. ללקוחות יש השפעה שכזאת. ובמיוחד לאחד שכבר שבר את גב הגמל ולחץ על הכפתור של סיום השיחה באמצע הזיון שכל שלו.
ולחלק החי - מחר (כלומר - היום), בהנחה שאתעורר בזמן, אני הולך לסנטר למצוא בגדיםלשנ הרוקים הקרובים, דיהנו מסע שופינג הראשון שלי. יהיה משעשע, תבואו
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
