על השולחן,

זה מצב מסרח.

מאז שהחלטתי שאני עושה את האינדסטריאל יש לי בעיות עם השינה - למשל - בפעם הראשונה שאמרתי אני עושה (לפני ימיים) נרדמתי באמצע היום וכיוונתי לעצמי שעון מעו על מת להגיע לסנטר. כשקמתי החלטתי (מתוך שינה) שיש עוד זמן וכיוונתי לעצמי את שעון המעורר לעוד שעה וחצי, פעל שאי עושה מדי יום, רק שהפעם משום מה כיוונתי את שעון עצמו, וכשהתעוררתי כעבו שלוש שעות, גיליתי שעכשיו 11 בלילה (השעה שבה אני אמור להיות בעבודה) וטסתי לראשון- להגיעל משמרת, כששגם, כמובן, גילתי שהשעה רק שמונה בערב (זאתאומרת שקמתי בשש וחצי, השעה שאליה רציתי לכוון את שעון), אז מצאתי סטודיו בראשון, דברתי איתם בטלפון, וקבענו שהפירסר יחכה לי. הגעתי לסטודיו (שנמצא בקצה השני של ת"א ראשון, שזה כמו המרח לת"א) נכנסתי לסטודיו, וגיליתי שהם מקבלים רק מזומן. וזה הדבר ששכחתי לשאול, כי אני משלם על זה בכ.אשראי...

שיט! חוזרים לזרה לעבודה.

למחרת, (אתמול) אמרתי שאני הולך ישון שלוש שעות, לסוע לסנטר ומשם לעבודה, כיוונתי שעון ל12 וחצי, אבל התעוררתי מהצלצול אימא שלי חמש דקות לפני השעה שבא הייתי אמור ללכת לעבודה... שם גיליתי שאם הייתי בריז, זה ממש לא היה נורא (כי לשם שינוי *כל* הנציגים הגיעו - זאתאומרת שהיו 15 נציגים יותר מדי) אבל כבר לא נתנו לי ללכת.

והיום, היום אמרתי שאני לא משחק, ביקשתי מידידה שתעיר אותי (ושגם תיגרר איתי לסנטר) אבל כמובן שבכלל לא הצלחתי להירדם ועכשיו אני פחות או יותר מת מעייפות, (בעשר בבוקר) אבל  עובד עד 2 בלילה :P

אבל לפחות יהיה לי פירס!

ואמא שלי קיבלה את זה די טוב. כחומר ארתי לה שאני עושה משהו שהיא בחיים לא תוכל לקבל, ואמרתי לה אחרי שהיא הציקה לי חצי שעה שזה קשור לראש איכשהו. היא משום מה החליטה שזה כובע ( כנראה בגלל המגבעת שקניתי מלונדון) ואני, אהההה.... לא ממש (לא בכלל) טרחתי לתקן אותה.

נו שוין...

אבל והחלק הטוב הוא שככל הנראה עוד שנתיים מינוס כמה חודשים תהיה לי אזרחות אירפאית לכל דבר (כלומר שאני לא אצטרך להוציא וית עבודה וכל הבירוקרטיה הזאת כדי לעבור לגור באנגליה).  רק נשאר להסדיר איזה ענין קטנטן עם הצבא הבולגרי (שמשום מה רוצה לגייס אותי...) וה, אני עייף מדי בשביל הפוסט שרציתי לכתוב. נקווה ששום דבר לא ישתבש עד אחד וחצי בצהריים.