 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 12/2004
פעם ראשונה
שאני ישן למחצה ויודע בברור שאני לא רוצה להתעורר.
אבל זו רק אשליה, הדברים הראשונים אחרי שמתעוררים, לפני שמתעורר כל הקיום היומיומי והמעיק.
ב\מן האחרון אני כל הזמן חולם, כמעט כל שינה שלי מלווה בחלום שאני זוכר, פיסת מידע נשגבת ומנותקת מהמציאות, שפעם שנאתי בגלל שהתפוגה כשהתעוררתי, והיום, אני לומד לשאוב ממנה תקוות לימים אחרים, שיכולים להיות או מחר א עוד שנה, ה פחות חשוב כל עוד אאמין שהם יגיעו.
הפעם הייתי ביישוב גדול בבריטניה (נראה לי כי כולם דיברו אנגלית, שנשמע כמו לא אנגלית) ופגשתי שתי אחריות, אלכס, ולשניה אני ל וכר איך קוראים, שהתחברתי איתם איך שגעתי לעיר, הם היו חבורה שכאת שתיהן ועוד כמה אנשים, שהסתובבו יחד תמיד,ואני התחברי עם אלכס מיד, לא יודע למה, אבל היה אצלה משהו ששיחר אותי מכל העכבות, לידה אמרתי בדיוק מה שרציתי, בלי להסתבך עם האנגלית, אולי אפילו דיברתי איתה בעברית (כי אני זוכר שהן היו מארץ אבל גרו בעיר הזו כבר המון זמן). כמו שאני אומר שיש את האנשים שיש בינהם בנה אילמת, בינינו זה היה עוד יותר, אבל זה גן היה הרחק מהאור הזרקורים, כי יחד עם כל הדבר הה התעורו כל פחדים ומנגוני ההגה הדפוקים (והכושלים) שלי, וכל החרדות כ הזבל הזה, אבל זה היה רק כשהיא היתה רחוקה, לידה ידעתי שהכל בסדר.
גם היא, כמוני פחדה מזה, והיו כמה פעמים שפשוט ברחה, אבל לבסוף תמיד אהבנו אחד את השני יותר. המוח האנושי לא זוכר דברים טובים לאורך זמן, ולכן אני לא זוכר יותר מדי זוכר את מה שכן הה לנו, אני רק וכר שמישהו מקליקה שלהם נכנסת לטריף רע ולכן היא הבריה לי בפעם הראשונה, הינו ביאזה בית קפה, ואני הייתי צריך לחזור לאכסנייה לרגע, אז קבענו שנפגש בכניסה לפארק עוד שעה, היא לא הגיע למשך שעה נוספת, אז חזרתי לאכסנייה, במצב לא משהו, ואחרי חצי שעה היא דפקה בדלת, בוכה, רק חיבקה אותי ואחרי כמה שניות, שנראה כמו צח של שלמות, היא הסבירה לי בזריזות מה קרה ושהיא בכלל לא התכוונה, ושהי בכלל לא ככה בדרך כלל, אבל כל המילים היו מיותרות, כי ברגע שפתחתי את הדלת הכל נשאר מאחור.
או פעם אחרת, שכבר כמעט ששכבנו או יותר נכון רצינו אבל הסתברר שבעיפה של הקונדום יש חור, שרק אחרי הלילה ההוא היא בכלל סיפרה לי שהיא על גלולות ושהיא בעצמה חורה את האריזה כדי לראות עד כמה היא חשובה לי, אני דווקא הבנתי את זה, (מאוד לא ברור), ואז היא סיפרה לי שאחרי הקיץ הבאה היא כבר לא תהייה, וכמה יפה למות בגיל 20, כל כך מלאת פותנציאל. המחשבה הזאת העירה אותי, ומותו רגע התחלתי להאיבק בעצמי שלא להתעורר, הייתי לידה מדבר ולד במיטה מביט בחושך ורוצה לחזור לישון לסירוגין. נדמה לי שבסוף הבטיחה לישכל עוד אהיה לידה גם אם זה עוד 70 שנה היא תהיה. ואז כבר ל יולתי להירדם יותר, צפתי חרה למציאות הרדודה שלי, ולניסיונות נואשים למצוא טרמפ לרוקי.
וגם כתבתי מהו לבמה, נראה האם אעלה את זה לכאן, והיו לי עוד כמה חלומות מטופשים ומשעמים הרבה יותר, וביוםשל הפירסינג פגשתי שתי אנשים מאוד מיוחדים אבל עדיין לא הצלחתי לעלות את זה על כתב, נרקווה שאוכל לכתוב את ה בקרוב.
ושוב, אם למישהו יש טרמפ להציע לי לרוקי (מת"א) אז הוא יותר ממוזמן...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
